חוק חדלות פירעון החדש: השפעות על יחידים וחברות

ב-15 בספטמבר 2019, נכנס לתוקפו חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק החדש" או "החוק"), אירוע המהווה את אחת הרפורמות המשפטיות-כלכליות המקיפות והחשובות ביותר בתולדות מדינת ישראל. החוק החדש ביטל שורה של דברי חקיקה מיושנים, ובראשם פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 ודינים שונים מתוך פקודת החברות, ויצר מסגרת חקיקתית אחידה, מודרנית וקוהרנטית לטיפול במצבי קריסה כלכלית של יחידים ותאגידים כאחד.

מעבר לאיחוד הדינים, החוק חולל שינוי תפיסתי עמוק. הוא זנח את הגישה המסורתית, שראתה בחדל הפירעון כישלון מוסרי שיש להטיל בגינו סטיגמה ועונש, ואימץ תחתיה פילוסופיה שיקומית. על פי גישה זו, חדלות פירעון היא בראש ובראשונה אירוע כלכלי, ולעיתים קרובות בלתי נמנע בעולם דינמי ועתיר סיכונים. מטרת-העל של המערכת המשפטית אינה עוד "להעניש" את החייב, אלא לנהל את המשבר באופן יעיל, במטרה להוביל לשיקומו הכלכלי ולהשבתו למעגל הפעילות היצרנית, תוך שמירה על זכויות הנושים והגדלת שיעור החוב שייפרע להם.

מאמר זה יצלול לנבכי הרפורמה, ינתח את עקרונות היסוד של החוק החדש, יפרט את המסלולים השונים שנקבעו ליחידים ולחברות, יבחן את ההשפעות המעשיות על כלל השחקנים במערכת – חייבים, נושים, בעלי תפקידים והמשק בכללותו – ויעמוד על האתגרים וההזדמנויות הגלומים ביישומו.

חלק א': מטרות החוק והחידושים המרכזיים

סעיף 1 לחוק החדש מתווה באופן מפורש את שלוש מטרותיו המרכזיות, המשקפות את האיזון העדין שביקש המחוקק ליצור:

1. להביא לשיקומו הכלכלי של החייב: זוהי, לראשונה, המטרה המוצהרת והראשונה במעלה. ההכרה בכך ששיקום החייב אינו רק אינטרס אישי שלו, אלא אינטרס ציבורי רחב, מהווה את ליבת הרפורמה. חייב שמשתקם וחוזר להיות אזרח יצרני התורם למשק עדיף על חייב המצוי במעגל חובות נצחי.
2. להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים: החוק אינו מקל ראש בזכויות הנושים. התפיסה היא שהליך יעיל, מהיר ושקוף, המנוהל באופן מקצועי, יגדיל בסופו של יום את התמורה שתחולק לנושים, לעומת הליכים ארוכים, מסורבלים ויקרים שאפיינו את הדין הישן.
3. לקדם ודאות, יציבות ויעילות בהליכים: באמצעות איחוד הדינים, קביעת מסלולים ברורים ולוחות זמנים קצובים, החוק שואף להפחית את הבירוקרטיה, לקצר משמעותית את משך ההליכים ולהגביר את הוודאות עבור כלל הצדדים.

על בסיס מטרות אלו, החוק מציג שורה של חידושים מהותיים:

• טרמינולוגיה חדשה: המונח הטעון "פשיטת רגל" הוחלף ב"הליכי חדלות פירעון". חייב אינו עוד "פושט רגל", אלא "יחיד" או "תאגיד" בחדלות פירעון. שינוי זה אינו סמנטי בלבד; הוא מסמל את המעבר משיח של אשמה וקלון לשיח של ניהול משבר ושיקום.
• איחוד דינים: כל דיני חדלות הפירעון של יחידים ותאגידים רוכזו תחת חוק אחד, מה שיוצר אחידות מושגית ומקצועית.
• הקמת גוף מנהלי-מקצועי: החוק הקים את הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: "הממונה"), גוף בעל סמכויות נרחבות במשרד המשפטים המהווה את הרגולטור והגורם המקצועי המרכזי בתחום.
• מסלולים מובנים וקצובים בזמן: החוק קובע מסלולים ברורים ומוגדרים בזמן ליציאה מחובות, בעיקר עבור יחידים, במטרה למנוע מצב שבו חייבים נותרים "תקועים" בהליך במשך שנים ארוכות.

חלק ב': הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי של יחיד

המהפכה הגדולה ביותר שיצר החוק היא באופן הטיפול בחייבים פרטיים. המערכת החדשה מבקשת לספק ודאות, יעילות ובעיקר – אופק שיקומי.

הבחנה בסמכויות הטיפול על פי גובה החוב

החוק יצר אבחנה ברורה בסמכות הטיפול בהליך, כתלות בסכום החובות הכולל של היחיד:

• חובות בסכום נמוך (עד 166,627.42 ₪, נכון ליולי 2025): הליכים אלו, שהם רוב המקרים, מתנהלים בפני רשם ההוצאה לפועל. הגיון המהלך הוא לרכז את הטיפול בחובות קטנים במערכת שכבר מתמחה בגביית חובות, ובכך לייעל את ההליך ולהקל על העומס מבתי המשפט.
• חובות בסכום גבוה (מעל 166,627.42 ₪): הליכים אלו מתנהלים בשני שלבים עיקריים: תחילה בפני הממונה על הליכי חדלות פירעון, ולאחר מכן בפני בית משפט השלום. זוהי סטייה מהותית מהדין הקודם, שריכז את ההליכים בבתי המשפט המחוזיים. העברת הסמכות לבית משפט השלום, הערכאה הדיונית הנגישה ביותר, מטרתה להקל על הגישה למערכת המשפט עבור אזרחים.

מבנה ההליך המרכזי (לחובות בסכום גבוה)

ההליך ליחיד בעל חובות גבוהים בנוי כמסלול תלת-שלבי, שאורך כולו כארבע שנים בממוצע:

שלב א': צו לפתיחת הליכים (תקופת הביניים)

ההליך נפתח ביוזמת היחיד או נושה, עם הגשת בקשה לממונה. אם הבקשה עומדת בתנאים, הממונה מנפיק "צו לפתיחת הליכים". לצו זה השפעות דרמטיות ומיידיות:

• הקפאת הליכים (Moratorium): כל הליכי הגבייה והעיקולים נגד היחיד מעוכבים באופן גורף. היחיד זוכה ל"שקט תעשייתי" מפני נושיו, המאפשר לו ובעלי התפקיד לנהל את המשבר.
• מינוי נאמן: הממונה ממנה נאמן (בדרך כלל עורך דין או רואה חשבון) שתפקידו לבחון את מצבו הכלכלי של היחיד, לחקור את נסיבות היווצרות החובות, לאתר את נכסיו ולנהל את קופת הנשייה.
• חובות ומגבלות על היחיד: על היחיד מוטלות מגבלות (עיכוב יציאה מהארץ, הגבלות על שימוש בכרטיסי אשראי והקמת תאגיד) והוא מחויב לעמוד בצו תשלומים חודשי, לשתף פעולה באופן מלא עם הנאמן ולהגיש דוחות תקופתיים.

תקופה זו, הנמשכת כ-12 חודשים, מוקדשת לבדיקה ואיסוף נתונים. הנאמן מגבש דוח ממצאים מקיף על מצבו של היחיד, והנושים מגישים לנאמן את תביעות החוב שלהם.

שלב ב': צו לשיקום כלכלי

בתום תקופת הביניים, ועל בסיס דוח הנאמן, הממונה מגבש הצעה לתוכנית שיקום כלכלי ומגיש אותה לאישור בית משפט השלום. תוכנית זו היא לב ההליך, והיא כוללת:

• תקופת תשלומים: קביעת תקופה, לרוב של שלוש שנים, שבה ימשיך היחיד לשלם תשלום חודשי לקופת הנשייה.
• מימוש נכסים: קביעת אילו מנכסי היחיד ימומשו לטובת הנושים (למשל, נדל"ן, רכב, חסכונות), תוך שמירה על נכסים בסיסיים הדרושים למחייתו בכבוד.
• חובת הדרכה להתנהלות כלכלית: במקרים רבים, התוכנית תכלול חיוב של היחיד להשתתף בסדנאות והדרכות להתנהלות כלכלית נכונה, כלי שיקומי מובהק שמטרתו למנוע הישנות של המשבר.

שלב ג': הפטר

לאחר שהיחיד עמד בכל תנאי תוכנית השיקום ושילם את התשלומים כסדרם, הוא יקבל מבית המשפט "צו הפטר". צו זה פוטר אותו באופן סופי מכל חובות העבר שנוצרו לפני מתן הצו לפתיחת הליכים (למעט חובות מסוימים שהחוק החריג, כגון חוב מזונות, קנסות פליליים וחובות שנוצרו במרמה). ההפטר הוא התעודה המאפשרת ליחיד לפתוח דף חדש ונקי בחייו הכלכליים.

חלק ג': הליכי חדלות פירעון של תאגידים

גם בזירת התאגידים, החוק החדש הטמיע את פילוסופיית השיקום, מתוך הבנה כי פירוק חברה והשבתתה הוא המוצא האחרון והרצוי פחות. הבראת חברה מאפשרת לשמר מקומות עבודה, לשמור על קשרים עסקיים עם ספקים ולקוחות, ולשמר את הידע והמוניטין של החברה כנכס כלכלי.

העדפת שיקום על פני פירוק

ההליך לתאגידים, המתנהל בפני בית המשפט המחוזי, בנוי כדי לתעדף ולעודד הבראה. ניתן לחלקו לשני מסלולים עיקריים:

• הליכי שיקום: חברה המגיעה למצב של חדלות פירעון (או צופה שתגיע אליו) יכולה ליזום הליך שיקום. עם מתן צו לפתיחת הליכים, בית המשפט ממנה נאמן ומעניק לחברה תקופת "הקפאת הליכים". בתקופה זו, הנאמן מנהל את החברה או מפקח על ניהולה, ומגבש "תוכנית הבראה". תוכנית זו היא למעשה הסדר חוב מורכב, שיכול לכלול מגוון כלים: "תספורת" לחובות, פריסת תשלומים, הזרמת הון חדש על ידי משקיעים, מכירת חלק מפעילות החברה, ושינויים מבניים וניהוליים. התוכנית טעונה אישור של אסיפות הנושים השונות ושל בית המשפט.
• הליכי פירוק: מסלול זה מיועד למצבים שבהם אין היתכנות כלכלית לשיקום החברה, או כאשר ניסיון שיקום נכשל. במקרה זה, הנאמן (שכעת מתפקד כ"מפרק") יפעל לכינוס ומימוש כלל נכסי החברה וחלוקת התמורה לנושים, בהתאם לסדר העדיפויות הקבוע בחוק (דין קדימה).

אחריות נושאי משרה

החוק החדש שם דגש על אחריותם של דירקטורים ונושאי משרה בחברה. סעיף 279 לחוק קובע כי על נושא משרה לפעול לצמצום היקפה של חדלות הפירעון. כלומר, כאשר דירקטור מזהה שהחברה מתקרבת למצב קריסה, מוטלת עליו חובה אקטיבית לנקוט באמצעים סבירים כדי למזער את הנזק לנושים. אי-נקיטת צעדים כאלה עלולה לחשוף את נושא המשרה לתביעות אישיות. סעיף זה נועד לתמרץ הנהלות לפנות להליכי הבראה בשלב מוקדם, כאשר עוד ניתן להציל את החברה, ולא "לגלגל" את הבעיה קדימה.

חלק ד': השפעות רוחב ואתגרי יישום

החוק החדש משפיע על המשק הישראלי במגוון רחב של דרכים:

• על החייבים: החוק מציע מסלול ודאי, קצוב בזמן ופחות משפיל ליציאה מחובות. הוא נותן הזדמנות אמיתית לשיקום, אך במקביל דורש שקיפות מלאה, שיתוף פעולה ועמידה בתנאים נוקשים. התנהלות בחוסר תום לב עלולה להוביל לביטול ההליך או להטלת סנקציות.
• על הנושים: הנושים נהנים מהליך יעיל ושקוף יותר, ומעבודה של נאמן מקצועי שאמור למקסם את גביית החוב. עם זאת, הדגש על שיקום עשוי במקרים מסוימים לבוא על חשבון גביית מלוא החוב בטווח הקצר. נושים נדרשים להיות פעילים יותר בהליך ולהגיש את תביעות החוב שלהם במועד.
• על בעלי התפקידים (נאמנים): מעמדו של הנאמן התחזק משמעותית. הוא מהווה ציר מרכזי בהליך, בעל סמכויות חקירה וניהול נרחבות, וחב חובת אמון לבית המשפט ולכלל הנושים.
• על המשק והחברה: בטווח הארוך, החוק צפוי לחזק את החוסן הכלכלי על ידי השבת חייבים למעגל הצריכה והתעסוקה, ועל ידי הצלת חברות בנות-קיימא. עם זאת, קיים חשש תיאורטי כי הנגשת ההליכים עלולה להוביל לעלייה בנטילת סיכונים לא מחושבת ולהפחתת מוסר התשלומים. יישומו של החוק עד כה לא מצביע על התממשות חשש זה באופן נרחב.

אתגרים לעתיד

הצלחת הרפורמה תלויה בהתמודדות עם מספר אתגרים, ובהם: העומס הרב המוטל על הממונה ועל בתי משפט השלום, הצורך בהבטחת רמה מקצועית גבוהה של הנאמנים, והטמעה אפקטיבית של ההיבט השיקומי-חינוכי, בעיקר בכל הנוגע להדרכות להתנהלות כלכלית, ששיעור ההשתתפות בהן עדיין אינו מיטבי.

סיכום

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי הוא יותר מרפורמה משפטית; הוא מהווה הצהרה חברתית וכלכלית. הוא מכיר בכך שמתן "הזדמנות שנייה" אינו אקט של חסד, אלא מדיניות כלכלית נבונה. באמצעות יצירת מסגרת מאוזנת המשלבת בין הצורך בשיקום החייב לבין זכויות הנושים, החוק מספק כלים מודרניים להתמודדות עם אחד האתגרים המורכבים ביותר של הכלכלה המודרנית. בעוד ששנות יישומו הראשונות מראות סימנים חיוביים רבים, הצלחתו המלאה תימדד לאורך זמן, ביכולתה של המערכת ליישם את עקרונותיו באופן עקבי, יעיל והוגן, ולהפוך את חזון השיקום למציאות עבור אלפי יחידים וחברות בישראל.