רשלנות רפואית בהריון

תקופת ההריון היא אחת התקופות המרגשות, המעצבות והמלאות בתקווה בחיי כל משפחה. תשעה חודשים של ציפייה דרוכה, חלומות ותכנונים לקראת הצטרפותו של תינוק חדש לתא המשפחתי. במקביל להתרגשות העצומה, תקופה זו מלווה באחריות כבדה המוטלת על כתפי הצוותים הרפואיים – רופאי נשים, גנטיקאים, טכנאי אולטרסאונד ואחיות – האמונים על בריאותה של האם ועל התפתחותו התקינה של העובר. מעקב היריון קפדני, מקצועי וערני הוא המפתח להבטחת לידתו של תינוק בריא.

אך מה קורה כאשר שרשרת המעקב נכשלת? מה קורה כאשר טעות אנוש, פענוח שגוי של בדיקה, או התעלמות מנורות אזהרה מובילים לתוצאה טראגית? כאן נכנס לתמונה התחום המשפטי המורכב והרגיש של רשלנות רפואית בהריון. אין מדובר בסיבוך בלתי נמנע או ב"גזירת גורל", אלא במצב שבו טיפול רפואי שסטה מסטנדרט הזהירות המקובל, מנע מההורים לקבל החלטות מושכלות או גרם נזק ישיר לעובר או לאם.

ההשלכות של רשלנות במעקב היריון הן לעיתים קרובות הרסניות ומשנות חיים. הולדת ילד עם מום קשה או מחלה גנטית, שלא אובחנו במהלך ההיריון, מטילה על המשפחה עול רגשי וכלכלי כבד מנשוא. מטרתו של מאמר מקיף זה, המוגש לכם על ידי אתר LawReviews, היא לשפוך אור על הנושא, להסביר מהי רשלנות רפואית בהריון על פי הדין הישראלי, לפרט את המקרים הנפוצים, ולהדריך אתכם כיצד לפעול כדי למצות את זכויותיכם ולהבטיח את עתיד ילדכם.

חלק 1: מהי רשלנות רפואית במעקב היריון על פי הדין הישראלי?

תביעת רשלנות רפואית בהריון אינה טוענת שהרופא היה צריך למנוע את המום או המחלה, אלא שהיה עליו לאבחן אותם או את גורמי הסיכון לקיומם, ולספק להורים את מלוא המידע כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההיריון. המסגרת המשפטית נשענת בעיקר על פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996.

"מבחן הרופא הסביר" במעקב היריון

השאלה המרכזית שבית המשפט שואל היא האם הרופא המטפל פעל על פי סטנדרט הטיפול המקובל, או במילים אחרות – האם "רופא סביר" (רופא נשים מומחה וסביר) היה פועל אחרת באותן נסיבות. סטנדרט זה כולל הפניה לכל בדיקות הסקר והבדיקות האבחנתיות המומלצות, פענוח נכון של תוצאותיהן, זיהוי גורמי סיכון וניהול הריון בסיכון גבוה בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת.

יסודות התביעה

כדי שתביעת רשלנות תצלח, על התובעים (ההורים) להוכיח ארבעה יסודות מצטברים:

1. חובת הזהירות: קיומה של חובה זו בין רופא מטפל לאישה הרה ועוברה היא מובנת מאליה ואינה שנויה במחלוקת.
2. הפרת חובת הזהירות (התרשלות): הוכחה שהרופא סטה מסטנדרט הטיפול הסביר. למשל, לא הפנה לבדיקה חיונית, פענח באופן שגוי סקירת מערכות, או התעלם מתלונותיה של האם.
3. נזק: הולדת ילד הסובל ממחלה או מום, או גרימת נזק אחר לאם או לעובר.
4. קשר סיבתי: הוכחה כי ההתרשלות היא שגרמה לנזק. בתביעות אלו, הקשר הסיבתי הוא בכך שאלמלא הרשלנות, המום היה מאובחן וההורים היו בוחרים, קרוב לוודאי, להפסיק את ההיריון, ובכך "הנזק" (ההוצאות העצומות הכרוכות בגידול ילד עם צרכים מיוחדים) היה נמנע.

עילת התביעה: מ"הולדה בעוולה" ל"פגיעה באוטונומיה"

בעבר, תביעות אלו הוגשו תחת עילת "הולדה בעוולה". בפסק דין דרמטי ומכונן (ע"א 1326/07 המר נ' עמית), ביטל בית המשפט העליון את עילת התביעה של הילד עצמו ("חיים בעוולה"), וקבע כי עילת התביעה שייכת להורים בלבד. הנזק המוכר כיום הוא כפול: הנזק הממוני – כלל ההוצאות העתידיות הנדרשות לגידול הילד עם צרכיו המיוחדים לאורך כל חייו, והנזק הלא-ממוני – פיצוי בגין "פגיעה באוטונומיה" של ההורים, על כך שנשללה מהם הזכות לבחור ולקבל החלטה מושכלת על בסיס מידע מלא.

חלק 2: מקרים נפוצים של רשלנות רפואית בהריון

הרשלנות יכולה להתרחש במגוון צמתים קריטיים לאורך תשעת חודשי ההיריון.

א. אי-אבחון מומים ותסמונות גנטיות בעובר

זהו התחום הנפוץ ביותר בתביעות רשלנות רפואית בהריון. הרשלנות יכולה להתבטא ב:

• פענוח שגוי של בדיקות סקר: אי-זיהוי ממצאים מחשידים או חישוב שגוי של הסיכון הסטטיסטי בבדיקות כמו שקיפות עורפית וסקר ביוכימי (חלבון עוברי), שהיו אמורים להדליק נורה אדומה ולהוביל להמלצה על בדיקות אבחנתיות.
• רשלנות בסקירת מערכות: ביצוע רשלני של סקירת המערכות (המוקדמת או המאוחרת) והחמצה של מומים אנטומיים ברורים במוח, בלב, בכליות או בגפיים של העובר, אשר ניתן וצריך היה לגלותם.
• אי-המלצה על בדיקות אבחנתיות: אי-הפניית האישה לבדיקות גנטיות חודרניות כמו דיקור מי שפיר או דגימת סיסי שליה, למרות קיומם של גורמי סיכון (כמו גיל מבוגר, תוצאות לא תקינות בבדיקות הסקר, או היסטוריה משפחתית).
• התעלמות מבדיקות NIPT: אי-מתן הסבר על האפשרות לבצע בדיקת דם לא פולשנית (NIPT) כאופציה נוספת לזיהוי סיכון לתסמונות כרומוזומליות, במיוחד כאשר האישה חוששת מהסיכון שבדיקור.
• פענוח שגוי של בדיקות גנטיות: טעות מעבדה או פענוח לקוי של תוצאות דיקור מי שפיר או הצ'יפ הגנטי (CMA).

ב. ניהול רשלני של הריון בסיכון גבוה

ישנם מצבים רפואיים ההופכים את ההיריון ל"הריון בסיכון גבוה" ומחייבים מעקב צמוד וקפדני יותר. רשלנות בהקשר זה כוללת:

• רעלת היריון (פרה-אקלמפסיה): אי-זיהוי סימנים קלאסיים כמו לחץ דם גבוה, חלבון בשתן ובצקות, והיעדר טיפול ומעקב הולמים, מצב העלול לסכן את חיי האם והעובר.
• סוכרת הריונית: אבחון מאוחר, אי-מתן טיפול תזונתי או תרופתי מתאים, או היעדר מעקב אחר גדילת העובר (שעלול להיות גדול מדי – "מקרוזומי").
• עיכוב בגדילה תוך-רחמית (IUGR): אי-זיהוי באמצעות מדידות אולטרסאונד שהעובר אינו גדל כראוי, מצב המעיד על בעיה בתפקוד השלייתי ומחייב מעקב הדוק ולעיתים יילוד מוקדם.
• זיהומים בהריון: התעלמות או טיפול לקוי בזיהומים מסוכנים לעובר, כגון CMV, טוקסופלזמוזיס או הרפס. דוגמה נפוצה נוספת היא אי-ביצוע בדיקה לאיתור החיידק GBS לקראת סוף ההיריון, דבר שעלול לגרום לזיהום קשה ביילוד.

ג. רשלנות במתן תרופות

מתן מרשם לתרופה האסורה לשימוש בהריון (תרופה "טרטוגנית") אשר גורמת למומים בעובר, מהווה עילה ברורה לתביעת רשלנות.

חלק 3: הנזק, הפיצוי וההליך המשפטי

כאמור, פסק דין המכיר בקיומה של רשלנות רפואית בהריון נועד לפצות את ההורים על הנזקים העצומים שנגרמו להם.

ראשי הנזק לפיצוי:

• הוצאות מיוחדות: זהו רכיב הפיצוי המרכזי, המכסה את כל העלויות העודפות הכרוכות בגידול ילד עם צרכים מיוחדים לכל אורך חייו. זה כולל: טיפולים רפואיים ופרא-רפואיים (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת), עלויות חינוך מיוחד, עזרת צד ג' (מטפלים, סייעות), התאמת דיור ורכישת רכב מותאם, אביזרים, תרופות ועוד. סכומים אלו יכולים להצטבר למיליוני שקלים.
• פגיעה באוטונומיה וכאב וסבל: פיצוי על עוגמת הנפש, הסבל, והפגיעה בזכותם הבסיסית של ההורים לקבל החלטות לגבי גופם ועתיד משפחתם.
• הפסדי שכר של ההורים: פיצוי להורה שנאלץ להפסיק או לצמצם את עבודתו כדי לטפל בילד.

תהליך הגשת התביעה:

• איסוף התיעוד הרפואי: השלב הראשון והחיוני הוא איסוף כל מסמך הקשור למעקב ההיריון מקופת החולים, מכונים פרטיים ומבתי חולים.
• פנייה לעורך דין מומחה: יש לפנות לעורך דין רשלנות רפואית, ובעל ניסיון ספציפי בתביעות היריון ולידה.
• קבלת חוות דעת מומחה: החוק מחייב לצרף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה רפואי (לרוב גניקולוג בכיר או גנטיקאי) אשר קובע כי הייתה רשלנות ומהו הקשר הסיבתי לנזק. עורך דין מנוסה יידע לאתר את המומחה המתאים ביותר.
• הגשת התביעה וניהול ההליך: לאחר הגשת התביעה לבית המשפט, מתחיל הליך משפטי מול הגוף הנתבע (בדרך כלל קופת החולים). רוב התיקים מסתיימים בפשרה, אך לעיתים נדרש ניהול הליך הוכחות מלא.

התיישנות:

החוק קובע כי תביעה בגין נזק שנגרם לעובר במהלך ההיריון אינה מתיישנת עד שהילד מגיע לגיל 25 (7 שנים לאחר הגיעו לגיל 18). עם זאת, מומלץ בחום לא להמתין ולפעול מוקדם ככל הניתן.

חלק 4: בחירת עורך דין – ההחלטה שתשפיע על עתיד ילדכם

ניהול תביעת רשלנות רפואית בהריון הוא אחד ההליכים המשפטיים המורכבים ביותר. הוא דורש לא רק בקיאות משפטית, אלא גם הבנה רפואית מעמיקה בתחומי הגניקולוגיה, הגנטיקה והאולטרסאונד. בחירת עורך הדין היא קריטית להצלחה. יש לחפש:

• ניסיון ומומחיות מוכחת בתביעות רשלנות רפואית בהיריון ולידה בלבד.
• גישה למומחים הרפואיים הבכירים בישראל, שחוות דעתם קבילה ומוערכת בבתי המשפט.
• הבנה של הפסיקה העדכנית והמורכבת של בית המשפט העליון בתחום.
• רגישות, סבלנות ויחס אישי, מתוך הבנה למצב המורכב בו המשפחה נמצאת.

סיכום: להפוך כאב למאבק על העתיד

התמודדות עם הידיעה שנזק קשה לילדכם יכול היה להימנע היא חוויה קשה מנשוא. אולם, לצד הכאב והצער, חשוב לזכור כי החוק מעניק לכם כלים להבטיח שלילדכם יהיה את העתיד הטוב והבטוח ביותר האפשרי. קבלת פיצוי הולם אינה מוחקת את הנזק, אך היא מספקת את המשאבים החיוניים לשיקום, לטיפולים ולחיים בכבוד. אם אתם חושדים כי נפלתם קורבן לרשלנות רפואית במהלך ההיריון, אל תהססו. פנו, התייעצו, ודרשו את מה שמגיע לכם ולילדכם על פי דין.