רשלנות רפואית באבחון

רשלנות רפואית באבחון מתייחסת למצבים בהם הרופא המטפל או הצוות הרפואי אינם מצליחים לזהות במדויק או במהירות הנדרשת את מצבו הרפואי של המטופל, וכתוצאה מכך נגרם נזק שניתן היה למנוע באמצעות אבחון נכון וטיפול בזמן. צורה זו של רשלנות משבשת את השלבים המוקדמים הקריטיים של הטיפול - כאשר אבחון מדויק יכול להיות ההבדל בין החלמה לנזק בלתי הפיך.

תוכן עניינים:

• מהי רשלנות רפואית באבחון?
• באילו מצבים מתרחשת רשלנות רפואית באבחון?
• רשלנות באבחון מחלות קשות ומצבי חירום
• תחומים ייחודיים באבחון רשלני
• הסכמה מדעת בהליך האבחוני (אי-הצגת חלופות ובדיקות אפשריות)
• היבטים ראייתיים ופיצויים בתביעה
• דוקטרינת "אובדן סיכויי החלמה" – מהי ומתי היא מיושמת?
• חשיבות הרשומה הרפואית ושלכת "הנזק הראייתי" (כשהתיעוד חסר)
• התיישנות בתביעות רשלנות באבחון (מתי מתחיל המרוץ?)
• מדריך מעשי: חושדים באבחון רשלני? שלב אחרי שלב
• ממי ניתן לתבוע פיצויים? (רופא, קופת חולים, בית חולים)
• איסוף תיעוד רפואי מלא (כולל לוגים דיגיטליים ופניות)
• חשיבותה המכרעת של חוות דעת רפואית של מומחה
• תלונה למשרד הבריאות אל מול הגשת תביעה אזרחית
• רשלנות רפואית באבחון - שאלות נפוצות (FAQ)

מהי רשלנות רפואית באבחון?

רשלנות רפואית באבחון כוללת מגוון טעויות, כמו אבחון שגוי של מצב אחד במקום אחר, אי הפנייה לבדיקות נחוצות או התעלמות מסימנים מחשידים בתוצאות מעבדה. רשלנות באבחון אינה דורשת בהכרח כישלון מוחלט בזיהוי המחלה - היא כוללת גם עיכובים או אבחנות חלקיות המובילות לסיבוכים, סבל או מוות ברשלנות.

לדוגמא, פענוח שגוי של תוצאות בדיקת ממוגרפיה והתעלמות או פספוס של סימנים מוקדמים של סרטן השד, עשויים להוביל לכך שהמחלה תתגלה רק בשלב מתקדם. באופן דומה, אם נפגע שבץ משוחרר מחדר המיון ללא בדיקות נאותות וסובל מאוחר יותר מנזק קבוע, גם זה עלול להוות רשלנות באבחון.

ההבדל המשפטי בין טעות סבירה באבחון לבין רשלנות (מבחן הרופא הסביר)

טעויות בטיפול הרפואי קורות כל הזמן ולא תמיד מדובר ברשלנות רפואית. טעות רפואית מתייחסת לטעות לא מכוונת שנעשית על ידי איש מקצוע בתחום הבריאות במהלך האבחון או הטיפול. טעויות יכולות להתרחש כתוצאה מטעות אנוש והן חלק בלתי נמנע מהחיים, למרות שרופאים, אחיות וצוותים רפואיים פועלים מתוך כוונות טובות. טעויות רבות נעשות בטיפול רפואי ולא נגרם מהן נזק, והן נשארות רק טעויות מצערות אך יחסית חסרות משמעות.

רשלנות רפואית מוגדרת ככישלון של אנשי מקצוע בתחום הבריאות לספק את סטנדרט הטיפול המקובל המצופה מהם, כאשר כשלון זה גורם ישירות לנזק או לפגיעה במטופל. על מנת להוכיח רשלנות רפואית, יש להוכיח ארבעה דברים עיקריים:

1. חובת זהירות: קיומה של חובת זהירות כלפי המטופל.
2. התרשלותה: הטיפול שקיבל המטופל מתחת לסטנדרט המצופה מרופא סביר.
3. סיבתיות: הכשל בטיפול גרם לנזק.
4. נזקים: נגרמו למטופל פגיעה ו/או הפסדים ניכרים עקב הטיפול או הייעוץ הרשלניים.

באילו מצבים מתרחשת רשלנות רפואית באבחון?

אי-בירור מספק של תלונות המטופל והתעלמות מתלונות חוזרות

התעלמות חוזרת מתלונות של המטופל, עשויה להוות רשלנות רפואית, בפרט כאשר הרופא אינו מפנה את המטופל לבירור למרות שהוא מתלונן. התעלמות הרופא עלולה להוביל לאיחור משמעותי ומהותי באבחון של מחלה או לגרום להחמרה במצב הרפואי ואף לנזק בלתי הפיך.

אחד הכלים להוכחת הרשלנות הרפואית במקרה זה היא מבחן הרופא הסביר. כלומר, האם רופא סביר היה נוהג באותו האופן – האם בהתעלמות מהתלונות הייתה רשלנות או שמא הרופא פעל כמצופה ממנו.

אי-ביצוע בדיקות מתאימות או אי-הפניה לרופא מומחה

כאשר רופא אינו מפנה את המטופל למומחה ומתעלם מתסמינים, אינו פועל על סמך תוצאות בדיקות או מידע חשובים, או אינו מאבחן נכון את מצבו של המטופל, הדבר עלול להיחשב לרשלנות רפואית. כדי להוכיח רשלנות רפואית צריך להוכיח כי הגורם המטפל חרג מסטנדרט הטיפול הסביר.

פענוח שגוי של בדיקות מעבדה והדמיה (רנטגן, CT, MRI)

התקדמות הטכנולוגיה בתחום הרפואה הובילה להתפתחות ולשכלול בדיקות ההדמיה – רנטגן, CT ו-MRI. בדיקות אלו, במקביל לבדיקות מעבדה, מסייעות לרופאים לאבחן בזמן ובצורה מדויקת מצבים רפואיים ולטפל בהם. אולם, ישנם מקרים בהם עקב רשלנות בפענוח התוצאות נעשית טעות באבחנה ובטיפול. לפעמים מדובר בכשל של אנשי המעבדה או צוות המכון שביצע את הבדיקה ולעיתים של הרופא עצמו. יחד עם זאת, לא כל טעות תהווה רשלנות רפואית אלא רק מקרים בהם יוכח כי בשל אי מידת זהירות סבירה או רמת מיומנות טכנית נגרם הנזק.

מחדלי מעקב: אי-דיווח למטופל על תוצאות חריגות

למפגש בין רופא למטופל יש פרוטוקול ברור לצורך אבחון מצבו הרפואי של האחרון. בין היתר כולל הפרוטוקול הפנייה לבדיקות, אם כחלק מבדיקות שגרה ואם בעקבות תלונה ספציפית של המטופל. הרופא מחויב לעיין בתוצאות הבדיקות ובמידה ומתקבלות תוצאות חריגות על הרופא לעדכן את המטופל, ולקבוע תוכנית טיפול מתאימה בהתאם. במקרים בהם הרופא לא עושה כן, הדבר עלול להוביל לעיכוב בקבלת הטיפול, להחמרת המצב הרפואי ובמקרים קיצוניים למוות.

אבחון יתר (Overdiagnosis) ומתן טיפול מיותר או מזיק

מטופלים חוששים לעיתים קרובות שהרופא שלהם לא אבחן מחלה או ממצב רפואי מסוכן. עם זאת, מטופלים צריכים להיות מודאגים גם מאבחון יתר. רופאים שמאבחנים יתר על המידה בעיות רפואיות בסופו של דבר מספקים טיפול פולשני שעלול לגרום לנזק מיותר. מקרים אלה אינם מדווחים מספיק, וקורבנות רבים אינם מודעים לכך שהם עשויים להיות זכאים לפיצויים.

מה בדיוק מהווה אבחון יתר? לפי הגדרות מסוימות, אבחון יתר כרוך בהודעה למטופל שיש לו מצב שהוא פשוט לא סובל ממנו. הגדרות אחרות כוללות הגזמה במצב או בחומרת המצב. לפי הגדרות אחרות, אבחון יתר מתרחש כאשר רופא מטפל במצב רפואי שלא היה פוגע במטופל אם המצב היה נשאר כפי שהוא.

המשותף לכל ההגדרות הללו הוא שהן הביאו לטיפול מיותר. במקרים מסוימים, הטיפול המיותר רק הוסיף הוצאות, אובדן זמן, אי נוחות ובזבוז משאבים. במצבים אחרים, הטיפול המיותר הנובע מאבחון יתר יכול להוביל לתוצאות חמורות הרבה יותר, כולל פציעות קשות.

רשלנות באבחון מחלות קשות ומצבי חירום

חדרי מיון נועדו לספק טיפול מהיר ומציל חיים בכמה מהרגעים הקריטיים ביותר בחייו של אדם. כאשר אדם מגיע לחדר מיון, זה בדרך כלל לא מבחירה - זה מתוך צורך. הציפיות הן פשוטות: לקבל טיפול מהיר ומיומן ולהבריא. עם זאת, בסביבה כאוטית שבה כל שניה היא חשובה, טעויות יכולות לקרות ואכן קורות. כאשר טעויות אלו נובעות מטיפול לא תקני, הן עלולות להוות רשלנות רפואית.

רשלנות בחדר מיון מתרחשת כאשר הצוות הרפואי אינו מצליח לספק טיפול העומד בסטנדרט המקובל, וכישלון זה גורם נזק למטופל. מקרים אלה שונים לעיתים קרובות מצורות אחרות של רשלנות רפואית עקב אופיו המהיר והלחץ של חדר המיון. צוותי הרפואה מטפלים לעיתים קרובות בחולים ללא היסטוריה רפואית מלאה של מחלות קשות כמו סוגי סרטן שונים או מחלות אוטואימוניות וזיהומים. על הצוות הרפואי לקבל החלטות מהירות תחת לחץ. עם זאת, הקשר זה אינו מצדיק טיפול רשלני.

רשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים בחדר המיון, למשל תוך התעלמות מסממנים המעידים על אירועים קרדיווסקולריים ומוחיים (התקפי לב, שבץ מוחי, תסחיף ריאתי) או מחלות אוטואימוניות וזיהומים. כך, מטופל המגיע עם כאבים בחזה עשוי להשתחרר עם אבחנה של קלקול קיבה, רק כדי לסבול מהתקף לב שעות לאחר מכן. קורבן שבץ עלול למצוא עצמו ממתין זמן רב מדי להערכה רפואית ובכך החמיץ את חלון הזמן לטיפול יעיל ועוד. בכל אחד מהתרחישים הללו, חוסר פעולה מתאימה של הצוות הרפואי, בהתחשב בתסמינים ובסטנדרטים של רפואת חירום, עלול להיות בעלת השלכות קריטיות.

איחור באבחון מחלות סרטן (והפגיעה בסיכויי ההחלמה)

רשלנות רפואית באבחון מאוחר של סרטן היא בין העילות הנפוצות ביותר לתביעות רשלנות רפואית בישראל. כאשר רופא או צוות רפואי אינם מצליחים לאבחן סרטן בשלבים מוקדמים - וזה היה אפשרי – סיכויי המטופל להחלים עלולים לרדת משמעותית. החוק הישראלי מטיל חובה ברורה על רופאים והיא לפעול ברמה המקצועית הנדרשת ולבצע את כל הבדיקות הדרושות לאבחון מחלות קשות כמו סרטן.

ישנם גורמים שונים שעלולים להוביל לאבחון מאוחר: אי ביצוע בדיקות נדרשות, פרשנות שגויה של ממצאים רפואיים, התעלמות מתלונות המטופל או סימנים קליניים, ועיכוב בהפניה למומחים רלוונטיים. כאשר מוכח כי העיכוב באבחון נבע מרשלנות רפואית, המטופל יהיה זכאי לפיצויים על הנזקים שנגרמו לו.

כדי להוכיח רשלנות רפואית באבחון מאוחר של סרטן, יש לעמוד בו זמנית במספר תנאים. התנאי הראשון הוא הוכחה שהרופא סטה מהסטנדרט המקצועי הנדרש (האם רופא בנסיבות אלה היה פועל אחרת ומבצע את הבדיקות הנדרשות לאבחון מוקדם של המחלה?). התנאי השני הוא קיומו של קשר סיבתי ישיר בין הרשלנות לנזק שנגרם (יש להראות שאילו האבחון היה נעשה בזמן, התוצאה הרפואית הייתה טובה יותר). התנאי השלישי הוא הוכחת נזק ממשי לחולה כתוצאה מהאבחון המאוחר.

פספוס או איחור באבחון אירוע לבבי או שבץ מוחי בחדרי מיון

במצבים רפואיים כמו אירוע לבבי או שבץ מוחי מהירות האבחון והטיפול הם קריטיים. במידה והצוות הרפואי אינו מפרש נכון את הסימנים – הדבר עלול לפגוע הן בסיכויי ההחלמה והן ביכולת של החולה להשתקם. במקרים של שבץ (אירוע מוחי), התסמינים הנפוצים הם חולשה ביד או ברגל, קשיי דיבור, טשטוש ראייה ואובדן שיווי משקל ובמקרים של אירוע לבבי התסמינים כוללים לחץ או כאב בחזה, ואצל נשים קוצר נשימה, הקאות, זיעה קרה, עייפות קיצונית, כאבי בטן ועוד.

רשלנות רפואית במצבים רפואיים כגון אלה יכולים לבוא לידי ביטוי באבחנה שגויה כאשר הצוות הרפואי ייחס את התסמינים למחלה או מצב רפואי אחרים. רשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי גם בעיכוב בביצוע בדיקות לאבחון המצב הרפואי כמו א.ק.ג, CT או MRI. במקרים נוספים, רשלנות רפואית יכולה לבוא לידי ביטוי בשחרור מוקדם מבית החולים, בטרם פוענחו הבדיקות ונשללו האבחנות למצבים מסכני חיים.

זיהומים חריפים ואלח דם (ספסיס)

אלח דם הוא מצב רפואי חמור שעלול לגרום לסיבוכים מסכני חיים אם הוא לא מטופל במהירות וכראוי. כאשר הצוות הרפואי נכשל באבחון או בטיפול באלח דם, ההשלכות עלולות להיות הרסניות.

התסמינים העיקריים של אלח דם הם קוצר נשימה חמור, חום גבוה מאוד, צמרמורת וכאבי שרירים, , שינוי בגוון העור ומיעוט במתן שתן. מדובר בתסמינים שיכולים להתאים גם למצבים רפואיים אחרים (כמו שפעת או וירוס) ולכן, ישנם מקרים שמטופלים משוחררים לביתם עם אבחנה שגויה. במידה והמצב הרפואי אינו מאובחן בזמן, ההשלכות הרפואיות הן הרסניות ויכולות להוביל לפגיעה באיברים הפנימיים (לב, כליות, כבד) ואף למוות.

רשלנות רפואית במקרים אלו יכולה לבוא לידי ביטוי כאשר הרופא היה צריך לחשוד שמדובר באלח דם על סמך הנתונים שהיו בפניו, או כאשר לא ביצע את הבדיקות הנכונות בזמן, לא ניתנו תרופות אנטיביוטיות או נוזלים באופן מיידי ועוד.

תחומים ייחודיים באבחון רשלני

רשלנות רפואית באבחון מתאפיינת בסטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל. כאשר מדובר על היריון ולידה, אבחון מאוחר, אבחון שגוי או חוסר אבחון עלולים להוביל למצבים מסכני חיים ולנזקים משמעותיים הן אצל האם והן אצל התינוק.

רשלנות באבחון במהלך ההיריון (מעקב זיהומים, מומים גנטיים)

רשלנות רפואית באבחון במהלך ההיריון יכולה לבוא לידי ביטוי בכשל באיתור מומים גנטיים, תסמונות או זיהומים מסכנים. למשל, כאשר הרופא המטפל או הצוות הרפואי אינם מפנים את ההורים במהלך ההיריון לבדיקות סקר גנטיות (כמו X שביר, טיי-זקס או סיסטיק פיברוזיס) למרות שעל פי הנתונים של ההורים והרקע הרפואי שלהם, הם נמצאים בסיכון לכך. מקרים נוספים של רשלנות רפואית נוגעים לפענוח שגוי של בדיקות אולטרסאונד או בדיקות הריון אחרות (סקירת מערכות, שקיפות עורפית, בדיקת מי שפיר) שניתן היה ללמוד מהן לגבי מומים או מקרים רפואיים אחרים.

בנוסף, כחלק ממעקב היריון, על הרופאים לעקוב אחר מצבה החיסוני של האישה ולהפנות אותה באופן רציף לבדיקות הדם הנדרשות (למשל לגילוי אדמת, ליסטריה או CMV). אי הפניה וחוסר מעקב אחר הבדיקות הללו עלול להיחשב כרשלנות רפואית.

רשלנות באבחון אצל ילדים ותינוקות

רשלנות רפואית בילדים מתרחשת כאשר מי מהצוות הרפואי (רופא, אחות או צוות בית חולים) אינו עומד בסטנדרט הטיפול בעת טיפול בילד. רשלנות זו עלולה לגרום לנזק, פציעה או אפילו מוות. דוגמאות לרשלנות רפואית הן, בין השאר, אבחון שגוי, אבחון מאוחר, טעויות תרופתיות או רשלנות רפואית בניתוח, פגיעות בלידה או אי זיהוי וטיפול במצבים חמורים.

לתביעות רשלנות רפואית הקשורות לילדים יש לעתים קרובות שיקולים משפטיים ורפואיים ייחודיים. מכיוון שילדים אינם יכולים לייצג את עצמם, הורה או אפוטרופוס חוקי חייב להגיש את התביעה בשמם. בנוסף, ההשפעה ארוכת הטווח של פגיעה על התפתחותו הפיזית והקוגניטיבית של הילד היא גורם משמעותי בקביעת הנזקים. מקרים אלה דורשים לעתים קרובות חוות דעת של מומחים כדי להעריך כיצד הפגיעה עשויה להשפיע על גדילת הילד, חינוכו ופוטנציאל ההשתכרות שלו. יתר על כן, תקופת ההתיישנות ארוכה יותר ומתחילה להיספר מרגע שהילד הגיע לגיל 18.

הסכמה מדעת בהליך האבחוני (אי-הצגת חלופות ובדיקות אפשריות)

היעדר הסכמה מדעת היא אחת מעילות התביעה הנפוצות בתחום של תביעות רשלנות רפואית. חוק זכויות החולה קובע כי אין לתת טיפול רפואי למטופל אלא אם כן הוא נתן לכך הסכמה מלאה לאחר שקיבל את מלוא המידע הנדרש לצורך כך. על הרופא להסביר למטופל על הבדיקה או הבירור הנדרשים לצורך האבחון, להציג את החלופות ואת הבדיקות האפשריות לצורך האבחון – יתרונות וחסרונות של הבדיקות השונות וכן את הסיכונים והסיבוכים העומדים בפניו. בנוסף, על הרופא (או הצוות הרפואי) לפרט את ההשלכות והסיכונים במידה והמטופל בוחר שלא לבצע את הבדיקות. במידה והמטופל לא נתן את הסכמתו מדעת, גם אם האבחון בוצע ללא דופי, יש ועומדת לו עילת תביעה בגין פגיעה באוטונומיה.

היבטים ראייתיים ופיצויים בתביעה

על מנת שתביעת רשלנות רפואית תתקבל יש להוכיח כי התרחשה סטייה מהפרקטיקה המקובלת במהלך הטיפול או האבחון וכי נגרם נזק למטופל (נפשי, גופני, כלכלי). מעבר לכך, יש להוכיח כי קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק, כלומר, שהנזק נגרם בגלל המעשה הרשלני – אבחון שגוי או איחור באבחון.

כיצד מוכיחים קשר סיבתי בין האיחור באבחון לבין הנזק?

כדי להוכיח קשר סיבתי בין האיחור באבחון לבין הנזק, יש צורך לפנות למומחה רפואי בתחום על מנת שיגבש חוות דעת מקצועית על בסיס מצבו של המטופל והתיק הרפואי שלו. בתיקי נזיקין, ובתביעות רשלנות רפואית בפרט, חוות דעתו של המומחה היא הכרחית וקריטית להוכחת הקשר הסיבתי.

דוקטרינת "אובדן סיכויי החלמה" – מהי ומתי היא מיושמת?

דוקטרינת "אובדן סיכויי החלמה" היא כלי משפטי הייחודי לתחום הרשלנות הרפואית. כלי זה מאפשר לפצות את המטופל כאשר איחור באבחון הוביל לכך שסיכויי ההחלמה שלו פחתו בעקבות המחדל. במסגרת זו המטופל צריך להוכיח כי סיכויי החלמה שלו היו ממשיים ואלמלא המחדל היה לו סיכוי להבריא. הפיצוי הוא הסתברותי ואינו מלא והוא מחושב לפי שיעור הסיכוי שאבד. למשל, אם הוכח שלמטופל היו 20% סיכוי להחלמה הוא יזכה ב-20% מסכום הפיצוי המלא שהיה מקבל במידה והנזק היה נגרם בוודאות על ידי הגורם הרפואי. במספר פסיקות לאורך השנים, אימץ ביהמ"ש העליון את הדוקטרינה הזו וקבע קריטריונים שונים לקביעת הפיצויים.

חשיבות הרשומה הרפואית ושלכת "הנזק הראייתי" (כשהתיעוד חסר)

אחד הגורמים החשובים שעליהם מתבססת תביעת רשלנות היא הרשומה הרפואית, הכוללת את כל הבדיקות, האשפוזים, התרופות וכו'. הרשומה הרפואית חשובה להוכחת הנזק שנגרם למטופל וכן להוכחת הקשר הסיבתי, ועליה, בין השאר, מתבססת חוות דעתו של המומחה, שמוגשת גם היא במסגרת התביעה. על פי החוק בישראל, לכל מטופל עומדת הזכות לקבל את הרשומה הרפואית המלאה בעניינו. במידה ומתקבלת רשומה חלקית/חסרה או שאינה מתקבלת כלל, נטל ההוכחה עובר לצד הנתבע. כלומר, בניגוד לסדר הדין שקובע כי בתביעת נזיקין על התובע להוכיח את הרשלנות, הנזק והקשר הסיבתי, במקרים שבהם המוסד הרפואי לא העביר, או העביר באופן חלקי את הרשומה הרפואית, עובר נטל ההוכחה אליו והוא זה שנדרש להוכיח כי לא התרשל ולא גרם נזק.

אילו פיצויים ניתן לקבל (ראשי הנזק המרכזיים)?

פיצויים בתביעת רשלנות רפואית נחלקים לשני סוגים: נזקים ממוניים ונזקים שאינם ממוניים.

נזקים ממוניים – אלו נזקים שניתן לכמת אותם הלכה למעשה. למשל, הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות רפואיות ושיקום (כמו החזר על ציוד רפואי, תרופות, טיפולים, אשפוזים וכו'), עזרת צד ג' וסיעוד והוצאות נסיעה וניידות.

נזקים שאינם ממוניים – אלו נזקים שקשה לכמת אותם באופן מדויק ועל כן מי שמחליט על גובה הפיצוי הוא בית המשפט (אלא אם כן מדובר בהליך פשרה). כאן נכללים הנזקים בגין ראשי נזק כמו כאב וסבל (עוגמת נפש, פגיעה באיכות החיים כתוצאה מהשגיאה באבחון וכו'), קיצור תוחלת החיים (רלוונטי בעיקר באיחור באבחון מחלות מסכנות חיים שבהם נפגעו סיכויי ההחלמה) ופגיעה באוטונומיה (פיצוי במקרים שבהם הכשל באבחון מנע מהמטופל את זכות הבחירה לסרב או לקבל טיפול).

התיישנות בתביעות רשלנות באבחון (מתי מתחיל המרוץ?)

בתביעות רשלנות באבחון, מרוץ ההתיישנות מתחיל, בדרך כלל, ביום שבו התגלה הנזק ולא ביום הבדיקה עצמה. ככלל, ההתיישנות מתחילה להיספר מיום שהמטופל גילה (או סביר שהיה עליו לגלות) את הנזק והקשר שלו לאבחון. מיום הגילוי נספרות 7 שנים עד להתיישנות התביעה. לפי סעיף 89 לפקודת הנזיקין, לא ניתן להגיש תביעה אם עברו יותר מ-10 שנים מהיום שבו התרחש האירוע הרשלני. כלומר, אם התברר לאדם שאובחן באופן שגוי ונגרם לו נזק כלשהו ועברו יותר מ-10 שנים מאז התבצע האבחון, הוא לא יוכל להגיש תביעה. לכן, בכל מקרה של חשד ולו הקל ביותר, חשוב לפנות לייעוץ משפטי בהקדם.

במקרה של קטינים ההתיישנות מתחילה מגיל 18. במקרה של אדם שלא יכול היה לדאוג לענייניו (בגלל מגבלה פיזית או נפשית) יתכן שמרוץ ההתיישנות יושהה). בנוסף, במקרים בהם הייתה הסתרה מכוונת מצד המוסד הרפואי, מרוץ ההתיישנות יחל ביום שבו התגלתה ההסתרה.

מדריך מעשי: חושדים באבחון רשלני? שלב אחרי שלב

במידה ועולה החשד לאבחון רשלני מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית על מנת שינחה את המטופל כיצד לפעול באופן שישרת את האינטרסים שלו. במקביל, כדי להגן על בריאות המטופל יש לפנות לקבלת חוות דעת נוספת ממומחה אחר כדי לשקול תוכנית טיפול חלופית.

מעבר לכך, כדי לבסס את תביעת הרשלנות יש להוכיח סטייה מהפרקטיקה הרפואית וקיומו של נזק. לצורך כך, יש לדרוש ולקבל את מלוא הרשומה הרפואית מהמוסד הרפואי שבו ניתן הטיפול (כולל רשומות רפואיות, תוצאות בדיקות מעבדה וצילומי הדמיה). במסגרת הליווי המשפטי, יופנה המטופל לקבלת חוות דעת מקצועית של מומחה בתחום על מנת לגבש את התביעה ולהוכיח את הקשר בין הנזק לבין הרשלנות.

ממי ניתן לתבוע פיצויים? (רופא, קופת חולים, בית חולים)

ניתן לתבוע פיצויים מהרופא ומהמוסד הרפואי שבמסגרתו ניתן הטיפול. רופאים מבוטחים בביטוח מקצועי ועל כן התביעה מופנית אל חברת הביטוח המבטחת. כאשר מדובר במוסד רפואי השייך למדינה – התביעה תוגש נגד המדינה וכאשר מדובר בבית חולים השייך לקופת חולים – התביעה תוגש נגד הקופה.

איסוף תיעוד רפואי מלא (כולל לוגים דיגיטליים ופניות)

על פי חוק זכויות החולה, למטופל עומדת הזכות לקבל את כלל התיעוד הרפואי בעניינו. תיעוד זה הינו קריטי כדי להוכיח רשלנות רפואית באבחון, הן כדי להוכיח את הנזק שנגרם למטופל והן כדי לבסס את חוות הדעת המקצועית שתסייע להוכיח את הקשר בין הנזק לבין האבחון הרשלני.

חשיבותה המכרעת של חוות דעת רפואית של מומחה

חוות דעת רפואית של מומחה היא הבסיס המרכזי להוכחת תביעת רשלנות רפואית. חוות הדעת של המומחה מסייעת להוכיח האם פעל הרופא או הצוות הרפואי בהתאם לסטנדרט הקיים או שמא התרשל בתפקידו ובכך גרם לאיחור באבחון או לאבחון שגוי. בנוסף, הרופא המומחה, על בסיס המידע שבפניו (מצבו של המטופל והתיק הרפואי שלו) מבקש להוכיח את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שנגרם למטופל. משכך, יש לחוות הדעת הרפואית תפקיד מכריע בקבלת התביעה ובגובה הפיצוי שיינתן לנפגע. מאידך, זו גם הסיבה שתביעות נזיקין בכלל ותביעות רשלנות בפרט הן מורכבות למדי.

תלונה למשרד הבריאות אל מול הגשת תביעה אזרחית

תלונה למשרד הבריאות על התנהלות גורם רפואי שונה במהותה מהגשת תביעה אזרחית. תלונה למשרד הבריאות נועדה כדי להגן על הציבור וכדי לבחון הטלת סנקציות מנהליות (קנס ואף שלילת רישיון) לגורם הרפואי שפעל בניגוד למקובל. לעומת זאת, תביעה אזרחית היא דרכו של המטופל שנפגע לממש את זכותו לקבל פיצוי על הנזק שנגרם לו. ניתן לפעול בשני המישורים, כלומר להגיש תלונה נגד הגורם הרפואי למשרד הבריאות ובמקביל להגיש תביעה אזרחית.

רשלנות רפואית באבחון - שאלות נפוצות (FAQ)

האם כל אבחון שגוי או החמצה נחשבים אוטומטית לרשלנות רפואית?

לא, לא כל אבחון שגוי נחשב לרשלנות רפואית. כדי להוכיח רשלנות רפואית יש להוכיח חריגה מהסטנדרט הרפואי המקובל, להוכיח נזק וקשר סיבתי בין הרשלנות לנזק.

האם רופא מחויב להפנות אותי לכל בדיקה קיימת כדי לשלול מחלה?

רופאים מחויבים לפעול לפי אמות מידה רפואיות מקובלות, תוך שקלול של התועלת מהבדיקה לבין הסיכונים שבגינה. הרופא אינו מחויב להפנות לכל הבדיקות כדי לשלול מחלה והדבר נתון לשיקול דעתו בהתאם לאותן אמות מידה.

האם פענוח שגוי של צילום על ידי רדיולוג מהווה עילה לתביעה?

פענוח שגוי יכול להוות עילה לתביעה אך לא באופן גורף. הרדיולוג מחויב בחובת זהירות כלפי המטופל ברגע שקיבל על עצמו לפענח את הבדיקה. כדי להוכיח שהרדיולוג התרשל בתפקידו יש צורך להראות חריגה מהסטנדרט המקובל ולהוכיח שרדיולוג מיומן וסביר היה אמור לזהות את הממצא. לאחר מכן יש להוכיח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למטופל בעקבות הפענוח השגוי לבין המעשה הרשלני.

מה קורה אם המערכת הרפואית לא עדכנה אותי על תשובה חריגה שנמצאה בתיק שלי?

כאשר המערכת הרפואית לא מעדכנת על תשובה חריגה מדובר לרוב בכשל חמור שמגיע לידי רשלנות רפואית. לפי הסטנדרט הרפואי המקובל, לצוות הרפואי ולמוסד הרפואי עומדת החובה לבדוק את תוצאות הבדיקות וליידע את המטופל על ממצא חריג בזמן אמת. במידה והמערכת הרפואית לא עדכנה על תשובה חריגה הדבר עלול לגרום לאבחון מאוחר, לנזק גופני או להחמרה בלתי הפיכה במצב הרפואי.

האם אפשר להגיש תביעה אם האבחון השגוי גרם לסבל זמני בלבד ללא נזק קבוע?

גם נזק זמני הוא נזק לכל דבר ועניין ועל כן, גם במקרים אלו ניתן לתבוע בגין רשלנות ובתנאי שמוכיחים את הנדרש בתביעות הנזיקין.