תביעת רשלנות רפואית: מדריך מעשי, צעד אחרי צעד

תביעת רשלנות רפואית היא הליך משפטי שבו מטופל שנגרם לו נזק בעקבות טיפול רפואי, אבחון שגוי, מעקב לקוי או היעדר הסכמה מדעת, מבקש לקבל פיצוי מהמוסד הרפואי או מהגורם המטפל. כדי לבסס תביעה יש להוכיח שהטיפול חרג מהסטנדרט הרפואי המקובל, שנגרם נזק ממשי, ושקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.

תוכן עניינים:

• מהי תביעת רשלנות רפואית?
• מה נדרש להוכיח כדי לזכות בתביעה?
• ההבדל המשפטי בין סיבוך רפואי ידוע לבין רשלנות רפואית
• באילו מצבים רפואיים נפוצים ניתן לשקול הגשת תביעה?)
• הסכמה מדעת ודוקטרינת "הפגיעה באוטונומיה)
• היבטים ראייתיים ודיני ראיות ברשלנות רפואית
• את מי תובעים ומי רשאי לתבוע?
• היבטים פרקטיים ועלויות בניהול התיק)
• מדריך מעשי: חושדים ברשלנות רפואית? צעד אחרי צעד)
• תביעת רשלנות רפואית - שאלות נפוצות (FAQ)

בכל הליך רפואי ישנם סיכונים וסיבוכים אפשריים, ולא כל נזק שנגרם לנו, כמטופלים, הוא תוצאה של טיפול רשלני וטעות של הצוות הרפואי. ובכל זאת, לפעמים הנזק שנגרם לנו הוא תוצאה של רשלנות ועומדת לנו הזכות לתבוע פיצויים ולקבל את מלוא הזכויות שמגיעות לנו. איך נדע מתי יש לנו עילה להגיש תביעת רשלנות רפואית ומתי לא? איך בכלל ניגשים לתביעת רשלנות רפואית ומה נדרש כדי להוכיח אותה? אילו פיצויים צפויים לקבל וכמה זמן היא נמשכת? על כך במאמר הבא.

מהי תביעת רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית היא רשלנות המבוצעת על ידי גורם מקצועי בתחום הבריאות - רופא, אחות, רופא שיניים, טכנאי, בית חולים או עובד בית חולים - אשר תפקודו סטה מהסטנדרט המקובל של בעלי הכשרה וניסיון דומים, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל או למטופלים. תביעת רשלנות רפואית, מבוססת על עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין, היא תביעה לקבלת פיצויים בגין הנזק שנגרם למטופל כתוצאה מאותה הרשלנות.

מה נדרש להוכיח כדי לזכות בתביעה? - שלושת עמודי התווך

מטופלים שנפגעו על ידי גורם רפואי יכולים להגיש תביעה אזרחית ולקבל פיצויים בגין הוצאות רפואיות, אובדן שכר, כאב וסבל ועוד. כאשר מוגשת תביעה בגין רשלנות רפואית, חשוב לדעת מה יש להוכיח כדי שזו תתקבל. בתביעות אלו ישנן שלוש נקודות עיקריות להוכחת מקרה של רשלנות רפואית: התרשלות, נזק וקשר סיבתי.

קיומה של חובת זהירות והתרשלות הרופא (מבחן "הרופא הסביר" מול פרקטיקה מקובלת)

עמוד התווך הראשון בתביעות רשלנות הוא קיומה של חובת זהירות של הרופא כלפי המטופל והפרתה של אותה החובה.

במסגרת זו יש להוכיח שהגורם הרפואי (רופא/אחות/קופת חולים/בית חולים וכו') הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל באמצעות מעשה או מחדל רשלניים. כל אנשי המקצוע הרפואיים, כולל רופאים, מנתחים, מרדימים ואחיות, חייבים סטנדרט מסוים של טיפול כלפי מטופלים שהם מטפלים בהם. אם פעולותיו של הגורם הרפואי חורגות מסטנדרט הטיפול, הוא מפר חובה זו.

בתביעת רשלנות רפואית, בוחן ביהמ"ש האם הרופא הפר את חובת הזהירות שהוא חב לחולה, כאשר אמת המידה לבחינת הרשלנות היא של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. כלומר, האם "הרופא הסביר" בעל ניסיון ומומחיות זהה לזו של הרופא שהתרשל כביכול, היה נוהג באותו האופן בנסיבות דומות?

הנזק שנגרם למטופל (גופני, נפשי או כלכלי)

כדי להוכיח תביעת נזיקין בכלל ותביעת רשלנות רפואית בפרט, יש צורך להוכיח שלמטופל נגרם נזק. הנזק יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות כמו נזק פיסי, נזק נפשי ואף נזק כלכלי (פגיעה בכושר העבודה, הפסדים כספיים ועוד).

הקשר הסיבתי (העובדתי והמשפטי) בין ההתרשלות לנזק

קשר סיבתי בדיני הנזיקין משמש להוכחת תביעות רשלנות. זהו עמוד התווך השלישי בתביעות רשלנות רפואית ומטרתו לחבר בין הפרת חובת הזהירות מצד הרופא (ההתרשלות) לבין הנזק שנגרם למטופל. במסגרת זו יש להוכיח כי כתוצאה מהמעשה הרשלני נגרם למטופל הנזק ויש בין שני הגורמים הללו קשר סיבתי. נטל ההוכחה של קיומו של קשר סיבתי מוטל על התובע עצמו (למעט מקרים חריגים) ובמידה ולא יצליח להוכיח את אותו הקשר – התביעה תידחה.

קשר סיבתי עובדתי – זהו קשר רציף המחבר את כל שרשרת האירועים שהתרחשו – החל מהתנהלות הגורם הרפואי ועד לנזק שנגרם למטופל. קשר זה נבדק באמצעות מבחן "הסיבה שאין בלעדיה". ביהמ"ש בוחן האם אלמלא ההתנהגות לא היה נגרם נזק? במידה והתשובה היא שלילית ייקבע כי התקיים אותו קשר סיבתי עובדתי.

קשר סיבתי משפטי – מטרתו לקבוע האם המעשה שביצע הגורם שהתרשל גרם לתוצאה המצדיקה להטיל עליו אחריות. קשר זה נבחן רק לאחר שנקבע כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי והוא נבדק על פי שלושה מבחנים שונים כדי לתחום את גבולות האחריות של הגורם הרפואי. המבחן המרכזי הוא מבחן הציפיות שבודק האם האדם הסביר יכול היה לצפות שהמעשה שביצע יגרם לתוצאה שהתרחשה בפועל. מבחן נוסף הוא מבחן הסיכון ולפיו, יש להוכיח שהרשלנות קשורה לנזק לא רק כאירוע אלא גם בסוג הסכנה. המבחן השלישי הוא מבחן השכל הישר שבוחן האם הקשר בין המעשה לתוצאה הוא הגיוני או שמדובר בשרשרת אירועים מוזרה ומפותלת וכי אין להטיל על הרופא אחריות בשל כך.

ההבדל המשפטי בין סיבוך רפואי ידוע לבין רשלנות רפואית

הליכים רפואיים כרוכים לרוב בסיכונים ובסיבוכים – קטנים כגדולים. אפילו כאשר הגורם הרפואי מספק טיפול זהיר, עלולים להיווצר סיבוכים. ההבדל בין סיבוך רפואי מצער לבין רשלנות רפואית שבגינה ניתן לתבוע הוא משמעותי ולא כל תוצאה רעה היא עילה לתביעה משפטית. ההבדל המרכזי בין סיבוך רפואי לבין רשלנות הוא בסטנדרט הטיפול ובתוצאה: סיבוך הוא סיכון טבעי של ההליך הרפואי ואילו רשלנות נובעת מחריגה של הצוות הרפואי מהסטנדרט המקובל. נדבך עיקרי בהבדל בין הסיבוך לרשלנות הוא חובת היידוע – הסכמה מדעת של המטופל לטיפול, חרף הסיכונים והסיבוכים שהוצגו בפניו.

באילו מצבים רפואיים נפוצים ניתן לשקול הגשת תביעה?

רשלנות רפואית יכולה להתרחש במסגרות רבות של שירותי בריאות, כולל בתי חולים,מרפאות של קופת חולים, מרפאות שיניים ומרפאות פרטיות. עם לחץ שיא על שירותי הבריאות, טעויות הופכות, למרבה הצער, לנפוצות יותר.

רשלנות באבחון ובדיקות (איחור באבחון מחלות, פענוח שגוי של הדמיות)

אבחון בזמן יכול להיות ההבדל בין חיים למוות, במיוחד כשמדובר במצבים רפואיים חמורים כמו סרטן, זיהומים ומחלות נוירולוגיות או לב וכלי דם. עם זאת, רשלנות רפואית באבחון נותר אחת מצורות הרשלנות הרפואית הנפוצות ביותר, שלעתים קרובות מוביל לסיבוכים חמורים, סבל מיותר ואף מקרי מוות שניתן היה למנוע. כאשר הגורם הרפואי אינו מזהה או מתעלם מתסמינים, מפרש באופן שגוי את תוצאות הבדיקות או אינו מפנה לבדיקות נדרשות, מטופלים עלולים לאבד זמן קריטי הדרוש לטיפול יעיל.

רשלנות בטיפול ובמהלך ניתוח (טעויות כירורגיות קשות)

מנתחים, מרדימים וגורמים רפואיים אחרים חייבים לספק טיפול העומד בסטנדרט סביר ולהגן על מטופלים מפני נזק שניתן היה למנוע. זה כולל טיפול הניתן לפני, במהלך ואחרי ניתוחים או הליכים רפואיים אחרים.

לא כל הסיבוכים הנובעים מניתוח או הליכים אחרים הם תוצאה של רשלנות. תביעה אפשרית רק אם הטיפול שניתן על ידי איש מקצוע רפואי אינו עומד בסטנדרט הצפוי, וכתוצאה מכך נגרם נזק. רשלנות רפואית בניתוחים יכולה להתרחש הן בניתוחים הכרחיים והן בניתוחים אלקטיביים (כמו טיפולים קוסמטיים ופלסטיים).

סוגים נפוצים של טעויות כירורגיות: זיהום בעקבות חפצים זרים שנשארו בגוף המטופל, פגיעות בעצבים, בכלי דם או בחלקים אחרים של הגוף, בחירת כלי ניתוח שגוי או שימוש בכלי בצורה שגויה, טעויות בהרדמה, איחור באבחון זיהומים לאחר ניתוח, ביצוע ניתוח בחולה שאינו מועמד מתאים, ביצוע ניתוח בחלק הלא נכון של הגוף, ביצוע ניתוח ללא הסכמה.

רשלנות במתן תרופות (מינונים שגויים, שילובים קטלניים, חוסר מעקב)

רשלנות רפואית במתן תרופות מתרחשת כאשר הגורם הרפואי חרג מסטנדרט הטיפול המקובל ברישום התרופה, בהנפקתה ובמעקב אחרי נטילתה ובכך גרם לנזק למטופל. כשל ברישום תרופתי עלול להוביל לסיבוכים בריאותיים חמורים (פיזיים ונפשיים), לגרום לנזק קבוע ואפילו למוות.

הטעויות הנפוצות בטיפול תרופתי הן:

מתן מינון שגוי - מינון יתר שעלול להוביל להרעלה או לקריסת איברים או תת-מינון שיכול לגרום להחמרת המצב הרפואי.

שילוב תרופות - חוסר התאמה בין התרופות הרשומות למטופל שמייצר אינטראקציה מסוכנת בין התרופות ועלול לגרום לנזק משמעותי.

חוסר מעקב – חוסר מעקב של הרופא או הצוות המטפל אחר נטילת התרופות, למשל דרך בדיקות דם תקופתיות, כדי לוודא שהתרופות אינן פוגעות באיברים הפנימיים של המטופל.

רשלנות בהריון ובלידה (הולדה בעוולה, מומים שלא אובחנו, נזקי לידה כגון פרע כתפיים או תשניק)

תביעת רשלנות רפואית בהריון ובלידה מתייחסת לרשלנות של אנשי המקצוע הרפואיים במהלך ההיריון או במסגרת הלידה וחריגה מהסטנדרט הרפואי המקובל. במקרים של רשלנות רפואית במהלך ההיריון והלידה יכול להיגרם נזק כבד לאם וגם לתינוק ובמקרים מסוימים גם מוות.

תביעות הרשלנות הרפואית במהלך ההיריון מתייחסות במקרים הנפוצים לכשל באבחון מומים. כלומר, למקרים בהם הרופא לא אבחן בזמן פגם גנטי או פיסי בבדיקות האולטרסאונד או אבחן אותן באופן שגוי. מקרי רשלנות נפוצים נוספים הם ייעוץ גנטי לקוי או אי הפניה לייעוץ גנטי וכן מעקב הריון רשלני (חוסר מעקב אחר לחץ דם, סכרת, זיהומים וחיסונים).

כאשר מדובר על רשלנות רפואית במהלך הלידה, המקרים הנפוצים כוללים התעלמות מסימנים המעידים על מצוקת העובר, ניהול לידה שגוי (כולל שימוש שגוי במכשור או העדר רופא) ורשלנות רפואית בניתוח קיסרי למשל הימנעות מביצוע ניתוח קיסרי דחוף במצבים פרע כתפיים או תשניק.

הורים שנולד להם ילד עם נכות בגלל כשל באבחון בזמן ההיריון יכולים להגיש תביעת רשלנות רפואית בעילה של "הולדה בעוולה". לפי עילה זו, רשלנות הצוות הרפואי מנעה מההורים את זכות הבחירה האם ברצונם להמשיך את ההיריון או לבצע הפלה כשעוד ניתן היה.

רשלנות במעקב, השגחה בתוספת שחרור מוקדם או רשלני מאשפוז

לעיתים, מטופלים נותרים ללא טיפול רפואי הכרחי בזמן קריטי או נשלחים הביתה מבית החולים לפני שהם באמת מוכנים. מצבים אלה יכולים להיחשב כרשלנות רפואית. חוסר במעקב ובהשגחה עלול להוביל למצבים מסכני חיים כמו דימום פנימי, זיהום או תסחיף ריאתי. שחרור מוקדם מביה"ח עלול להוביל לאשפוז חוזר ולהחמרה בלתי הפיכה במצב הבריאותי של המטופל.

הסכמה מדעת ודוקטרינת "הפגיעה באוטונומיה" (פיצוי ללא נזק פיזי)

חוק זכויות החולה קובע שהגורם הרפואי חייב לקבל את הסכמתו החופשית והמודעת של המטופל לכל הליך רפואי (פרט למקרים חריגים כמו אדם שאינו מסוגל להחליט בעניינו או במקרי חירום – וגם כאן יש לכך סייגים) ואין לספק את הטיפול מבלי לקבל הסכמה מדעת.

במסגרת חובת הגילוי, על הרופא/גורם רפואי לספק למטופל את כל המידע הרפואי הנדרש לו כדי שיוכל לקבל החלטה לגביו. המידע כולל את אפשרויות הטיפול הקיימות (כולל העדר טיפול) יתרונות וחסרונות לאפשרויות הטיפול, סיכונים וסיבוכים אפשריים.

דוקטרינת "הפגיעה באוטונומיה" מאפשרת קבלת פיצויים בגין הפרת חובת הגילוי – הסכמה מדעת גם ללא הוכחת נזק פיזי. הפיצוי ניתן בגין עוגמת הנפש על הפגיעה באוטונומיה ושלילת זכות הבחירה.

היבטים ראייתיים ודיני ראיות ברשלנות רפואית

כדי להוכיח תביעת רשלנות רפואית יש להראות כי הגורם המטפל לא עמד בסטנדרטים רפואיים מקובלים וגרם למטופל נזק שניתן היה למנוע. תביעת רשלנות רפואית תלויה במידה רבה ברשומות רפואיות, חוות דעת מקצועית של רופא מומחה בתחום הרלוונטי, תיעוד טיפולי וראיות המצביעות על כך שהמטופל סבל נזק כתוצאה מטיפול רשלני.

חשיבות הרשומה הרפואית והעברת נטל ההוכחה בשל "נזק ראייתי" (תיעוד חסר)

בתביעות רשלנות רפואית ישנה חשיבות מכרעת לרשומה הרפואית ותפקידה להצביע על הכשל בהתנהלות הגורם הרפואי ועל הנזק שנגרם למטופל בשל כך. כפי שצוין, בתביעות רשלנות רפואית, נטל ההוכחה הוא על התובע עצמו ועליו להוכיח את הרשלנות, הנזק והקשר הסיבתי. על פי חוק זכויות החולה, לכל מטופל עומדת הזכות לקבל את מלוא הרשומה הרפואית בעניינו מהמוסד או הגורם שבהם טופל. במקרים שבהם פנה המטופל לקבל את התיק הרפואי והתקבל מידע חסר או לא התקבל מידע כלל, עובר נטל הראייה לידי הגורם הרפואי הנתבע, והוא שיצטרך להוכיח כי לא התרשל.

מתי חל הכלל "הדבר מדבר בעדו" והנתבע נאלץ להוכיח שלא התרשל?

סעיף 41 לפקודת הנזיקין מעגן בחוק את הכלל "הדבר מדבר בעדו" ומאפשר להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבע (הגורם הרפואי) . לפי החוק, כלל זה יבוא לידי ביטוי כאשר לתובע לא הייתה היכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו למקרה, כאשר הנזק נגרם על ידי חפץ או גורם שהיו בשליטה מלאה של הנתבע וכאשר סביר יותר שהייתה רשלנות מאשר לא הייתה.

מדוע נדרשת חוות דעת רפואית של מומחה (ומדוע לא ניתן להגיש תביעה בלעדיה)?

חוות דעת רפואית היא חלק בלתי נפרד מתביעת רשלנות רפואית ולא ניתן להגיש תביעה בלעדיה. לחוות הדעת המקצועית יש תפקיד מכריע בכמה מישורים – ראשית, הוכחת הפרת חובת הזהירות מצדו של הגורם הרפואי (כלומר ההתרשלות). הרופא המומחה נכנס בנעליו של הרופא הסביר ובוחן כיצד היה נוהג לו עמד בנסיבות דומות וקובע על בסיס זה אם אכן מדובר ברשלנות. שנית, חוות דעת המומחה מעריכה את הנזק שנגרם למטופל (נזק המהווה את הבסיס לקבלת הפיצויים) ושלישית היא מסייעת גם בהוכחת הקשר הסיבתי בין הנזק לרשלנות. מעבר לכך, שופטים אינם מומחים לרפואה ואין ביכולתם לדעת מהו הסטנדרט הרפואי המקובל והרופא המומחה הוא שמספק להם את התשובות לכך.

את מי תובעים ומי רשאי לתבוע?

בתביעת רשלנות רפואית, המטופל שנפגע (או עזבונו ומשפחתו במקרים של פטירה) רשאי לתבוע פיצויים. התביעה מוגשת בדרך כלל נגד הגורם המטפל (רופא, אחות) וכנגד המוסד הרפואי.

את מי ניתן לתבוע? (הרופא המטפל, קופת החולים, בית החולים, מדינת ישראל)

תביעת רשלנות רפואית מוגשת נגד הגורם הרפואי הישיר, דרך חברת הביטוח שמבטחת אותו בביטוח מקצועי. במקביל מוגשת התביעה נגד הגוף הרפואי שהעסיק אותו (במידה ואינו רופא פרטי). כך, במקרים בהם המוסד הרפואי שייך לקופת החולים – תוגש התביעה נגד קופת החולים, במקרים בהם המוסד הרפואי שייך למדינה – תוגש התביעה נגד המדינה ובמקרים של מרפאה פרטית – תוגש התביעה נגד החברה המפעילה אותה.

מה קורה אם המטופל נפטר כתוצאה מהרשלנות? תביעת עיזבון מול תביעת תלויים

את תביעת הרשלנות הרפואית רשאי להגיש המטופל שנפגע מהטיפול הכושל. במקרים בהם המטופל נפטר, עיזבונו או משפחתו יוכלו להגיש תביעה.

בתביעת עיזבון, העיזבון של המנוח "נכנס בנעליו" ומטרתה לפצות על הייסורים שנגרמו לו עד לפטירתו. היא מוגשת על ידי היורשים וניתן לתבוע בה פיצויים בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות, הוצאות קבורה ופיצוי בעבור השנים האבודות (חישוב של השכר שהיה צפוי לקבל אלמלא נפטר).

תביעת תלויים איננה תביעה של המנוח עצמו (באמצעות היורשים), אלא תביעה עצמאית של בני משפחתו – בן/בת זוג, ילדים עד גיל 18 או אחרים התלויים בו, ומטרתה לכסות על ההפסד הכלכלי שנגרם להם בעקבות המוות של מי שפרנס אותם. במסגרת זו ניתן לתבוע פיצוי על השכר והפנסיה של המנוח ופיצוי עבור אובדן שירותים.

היבטים פרקטיים ועלויות בניהול התיק

כמה עולה להגיש תביעת רשלנות רפואית (שכר טרחת עו"ד באחוזים מול עלויות מומחים ואגרות)?

הגשת תביעת רשלנות רפואית כרוכה בעלויות שונות:

• אגרת ביהמ"ש – התובע מחויב בתשלום ראשוני לביהמ"ש בהתאם לערכאה אליה מוגשת התביעה. בהמשך ההליך יחויב אחד הצדדים בתשלום יתרת האגרה שלא שולמה.

• שכר טרחת עורך דין – בתביעות רשלנות רפואית גובה שכר הטרחה נגזר מהפיצוי שנפסק, לרוב מדובר ב-20-30 אחוז מהסכום.

• תשלום עבור קבלת חוות דעת רפואית – הסכום שישולם תלוי במקצועיות, במומחיות ובניסיון של המומחה ובמורכבות המקרה ויכול להגיע לעשרות אלפי שקלים.

• תשלום עבור איסוף החומר הרפואי.

  אילו פיצויים ניתן לקבל (הפסדי שכר, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, כאב וסבל)?

הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית מתבססים על הנזק שנגרם למטופל ונחלקים לשני סוגים – נזק ממוני ונזק שאינו ממוני. נזק ממוני כולל את הפיצויים בעבור נזקים שניתן לכמת אותם כמו פיצוי בגין הפסדי שכר, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ועוד. נזק שאינו ממוני הוא נזק שלא ניתן לכמת אותו והוא נתון לשיקול ביהמ"ש. תחת פיצוי על נזק שאינו ממוני נכנסים ראשי נזק כמו כאב וסבל, עגמת נפש ועוד.

תקופת ההתיישנות ברשלנות רפואית (הכלל הרגיל, חריג הגילוי המאוחר, והתיישנות קטינים)

על פי חוק ההתיישנות, הזמן שבו ניתן להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית עומד על 7 שנים והיא נספרת מהיום שבו נוצרה עילת התביעה – כלומר, החל מהרגע שבו ניתן הטיפול הרשלני שגרם לנזק. יחד עם זאת, במקרים בהם הנזק לא התגלה במועד האירוע הרשלני, תיספר תקופת ההתיישנות ברשלנות רפואית מהיום שבו התגלה הנזק ובתנאי שלא חלפו 10 שנים מיום האירוע הרשלני, וזאת על פי פקודת הנזיקין.

חוק ההתיישנות גם קובע סייגים לתחילת מרוץ ההתיישנות. כך, במקרים שבהם הנפגע הוא קטין, תיספר תקופת ההתיישנות רק מרגע הפיכתו לבגיר. כלומר, עם הגיעו לגיל 18 יחל מרוץ ההתיישנות והוא יכול לתבוע בגין רשלנות עד גיל 25. חריג נוסף קיים בעניינו של אדם שאינו יכול לקבל החלטות בעניינו (אם בגלל מצב פיסי או נפשי) במקרים אלו יתכן ותושהה תקופת ההתיישנות.

מדריך מעשי: חושדים ברשלנות רפואית? צעד אחרי צעד

מה כדאי לעשות (ומה אסור לעשות) מיד כשמתעורר חשד?

במידה ואתם חושבים כי הטיפול הרפואי בכם היה רשלני, חשוב לפעול במהירות ובחוכמה. אמנם לוקח זמן רב להגיש תביעות רשלנות רפואית, אך מורכבותן דורשת ליווי משפטי כבר מהצעד הראשון. לכן, מומלץ לפנות בהקדם לייעוץ משפטי אצל עו"ד המתמחה ברשלנות רפואית כדי לברר את הזכויות שלכם ולבחון האם החשד שלכם אכן מוצדק. במידה ויש עילה לתביעה, עורך הדין ינחה אתכם כיצד לפעול.

לצד זאת, חשוב להדגיש שיש דברים שמומלץ להימנע מהם – אל תתעמתו עם הצוות הרפואי, אל תמחקו מידע ובעיקר – אל תתנו לזמן לחלוף. ככל שתפנו מהר לליווי משפטי ותבנו את התביעה, כך פוחתים הסיכויים שמידע וראיות יאבדו.

איסוף תיעוד רפואי מלא ובניית סיפור המקרה

השלב הבא לאחר פנייה לליווי משפטי היא איסוף התיעוד הרפואי ובניית סיפור המקרה. עורך הדין יסייע וינחה כיצד לקבל את מלוא הרשומה הרפואית (המגיעה לכם על פי חוק). חשוב לפנות לכל המוסדות הרפואיים שבהם טופלתם ולקבל תיעוד לכל מפגש עם רופא, בדיקה, צילום, אשפוז וכו'. באמצעות התיק הרפואי שתאספו נבנה ציר הזמן שעליו תתבסס התביעה, כיצד להוכיח את רשלנות הטיפול בכם.

כיצד מתנהלת תביעת רשלנות רפואית בבית המשפט? (מכתב דרישה, כתבי טענות, גישור, הוכחות)

תביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות לביהמ"ש בישראל, אך בסופו של דבר מעטות מהן מגיעות לידי הכרעה בביהמ"ש ורובן מסתיימות בפשרה.

כעיקרון, בטרם הגשת התביעה ישלח עורך הדין מכתב דרישה (מכתב התראה) למוסד הרפואי או לרופא. במסמך זה הוא יפרט את פרטי המקרה ויזמין את הנמען לנהל משא ומתן ולהגיע לפשרה עוד בטרם פתיחת ההליך בביהמ"ש.

במידה והדבר לא מסתייע, יוגש לביהמ"ש כתב התביעה – לביהמ"ש השלום או המחוזי בהתאם לגובה הפיצוי הנדרש – המתאר את השתלשלות האירועים ומגובה בחוות הדעת הרפואית שהיא תנאי חובה בתביעות רשלנות רפואית.

לאחר מכן יוגש כתב הגנה מצד הנתבעים, שיפרט את עמדתם לטענות ויכלול, לרוב, חוות דעת רפואית הפוכה כדי לסתור את טענת הרשלנות.

השלב הבא הוא שלב ההליכים המקדמיים וגילוי המסמכים ובמסגרתו שני הצדדים מחויבים להעביר ביניהם מידע רלוונטי לתיק. לאחר מכן, במקרים רבים יפנו הצדדים לגישור בניסיון להגיע לפשרה מחוץ לכותלי ביהמ"ש.

במידה ולא הושגה פשרה יחל שלב ההוכחות, זהו השלב שבו התביעה וההגנה מעידים עדים מטעמם (כולל המומחה הרפואי). בתום שלב ההוכחות, יגישו הצדדים את סיכומיהם ועל בסיס מכלול הראיות והטענות יפסוק ביהמ"ש ויקבע האם הייתה רשלנות רפואית ואם כן, מה גובה הפיצויים המגיעים לנפגע.

המסלול המשמעתי מול האזרחי: תלונה למשרד הבריאות או תביעה כספית?

כאשר רופא כושל בהתנהלותו ניתן לפעול נגדו בשני אופנים – תלונה למשרד הבריאות או תביעה כספית. במסגרת תלונה למשרד הבריאות, יבחנו נציגי המשרד את המקרה ויחליטו האם יש מקום להטיל על הרופא סנקציות (קנס כספי ואף שלילת רישיון). חשוב לזכור שתלונה למשרד הבריאות נועדה להגן על הציבור מפני הישנות מעשי רשלנות מצדו של הרופא או הגורם הרפואי וכן להעניש את הרופא על מעשיו.

יחד עם זאת, תלונה למשרד הבריאות אינה סותרת הגשת תביעה אזרחית לקבלת פיצויים. תביעה זו, תביעת רשלנות רפואית, נועדה לאפשר למטופל שנפגע לקבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו. ניתן לפעול בשני המישורים ולהגיש תלונה למשרד הבריאות במקביל להגשת תביעה.

תביעת רשלנות רפואית - שאלות נפוצות (FAQ)

האם כל טעות או שגיאה של רופא מאפשרת להגיש תביעה?

לא כל טעות של רופא או מוסד רפואי מהווה רשלנות רפואית ויש מקרים של טעות כנה בשיקול הדעת המקצועי. כדי להוכיח רשלנות רפואית צריך להוכיח כי הרופא או הצוות הרפואי חרגו מהסטנרדט הטיפולי המקובל וגרמו בכך נזק ולהוכיח את הקשר הסיבתי בין הטיפול הרשלני לבין הנזק.

האם תוצאה טיפולית קשה או פטירה מוכיחה כשלעצמה שהצוות התרשל?

לא, תוצאה טיפולית קשה או פטירה אינן מוכיחות שהצוות התרשל. לעיתים, גם אם ננקטו כל אמצעי הזהירות המקצועיים עדיין יכולים להיות סיבוכים. כדי להוכיח רשלנות צריך להוכיח סטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל, נזק למטופל וקשר סיבתי ביניהם.

האם ניתן לתבוע פיצויים ברשלנות רפואית ללא נזק קבוע/צמית?

נזק בלתי הפיך אינו תנאי לקבלת פיצוי בתביעות רשלנות רפואית. גם במקרים של נזק שאינו קבוע ניתן לקבל פיצוי ועיקר התביעה היא להוכיח את הנזק בפועל. פיצוי בגין נזק זמני יכול לכלול סבל זמני משמעותי, הוצאות רפואיות, הפסדי שכר ועוד.

האם חתימה על טופסי הסכמה וניתוח לפני הפרוצדורה מונעת ממני את הזכות לתבוע?

חתימה על טופס הסכמה מדעת אינה מקנה חסינות מפני תביעות רשלנות רפואי. ראשית, גם אם התקיימה חובת הגילוי והרופא לא עמד בסטנדרטים המקובלים יתכן וקיימת עילה לתביעת רשלנות. שנית, יש לוודא כי המטופל לא רק חתם על הטופס אלא הבין באופן מלא את ההשלכות של הטיפול וקיבל את מלוא המידע לפני החתימה, בהתאם לחוק.

כמה זמן בממוצע נמשך הליך משפטי של תביעת רשלנות רפואית?

הליך משפטי של תביעת רשלנות יכול להימשך שנים בביהמ"ש. יחד עם זאת, במרבית המקרים מסתיימות תביעות רשלנות בפשרה, דבר המקצר מאוד את משך ההליך.

• סיכום וסייג משפטי (Disclaimer)

  תביעות רשלנות רפואית הן תביעות שמצריכות ידע, הבנה משפטית לצד הבנה רפואית. שילוב הפן המשפטי והרפואי מייצר מורכבות רבה ועל כן נדרשת מומחיות והבנה של התחום הזה כדי להוביל להצלחת התביעה. מורכבות נוספת היא בתובע עצמו – מי שנמצא בלב הסערה, שנדרש להתמודד עם הליכים משפטיים בעוד הוא מתמודד עם מצב רפואי ונפשי לא פשוט. למרות כל המורכבות והרגישות שבדבר, ראוי שמי שסבור שעבר טיפול רפואי רשלני יפעל למצות את זכויותיו וידרוש את הפיצוי המגיע לו. סכום הפיצוי יכול לסייע לו לשקם את חייו ולקבל את הצדק שמגיע לו.

  מידע זה אינו מחליף ליווי או ייעוץ משפטי.