רשלנות רפואית בטיפולי שיניים

מעטים האנשים אשר מצפים לתור אצל רופא השיניים. ולמרות זאת, ביקור אצל רופא השיניים מסייע בשמירה על בריאות הפה, פותר כאבי שיניים ומונע בעיות דנטליות מורכבות יותר. למרבה הצער, לא כל טיפולי השיניים מתנהלים כמתוכנן. במקרים נדירים אך משמעותיים, רופאי שיניים עלולים לגרום ליותר נזק מתועלת עקב רשלנות או טיפול באיכות ירודה. האם ניתן לתבוע רופא שיניים על הנזק שנגרם לכם? אם רופא שיניים אינו עומד בסטנדרט הטיפול ונגרם לכם נזק, ייתכן שתוכלו להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית.

מהי רשלנות רפואית בטיפול שיניים?

רשלנות רפואית בטיפולי שיניים מתרחשת כאשר רופא שיניים, מנתח פה ולסת, אורתודנט או איש מקצוע אחר בתחום הדנטלי גורם נזק בכך שהוא אינו מספק טיפול העומד בסטנדרטים מקובלים. בדומה לרשלנות רפואית, רשלנות בתחום רפואת השיניים היא סוג של רשלנות מקצועית.

כדי להוכיח רשלנות רפואית על המטופל להוכיח התרשלות – כלומר, שרופא השיניים לא עמד בסטנדרט הזהירות הנדרש. מעבר לכך, על המטופל להוכיח כי נגרם לו נזק ולהראות קשר סיבתי ישיר, כלומר שהנזק הינו תוצאה של הטיפול הרשלני.

ההבדל המשפטי בין סיבוך רפואי מוכר לבין טיפול שיניים רשלני

תביעות רשלנות רפואית נחשבות לתביעות מורכבות ומסובכות, תביעות רשלנות ברפואת שיניים נחשבות למורכבות שביניהן. הסיבה לכך היא שברוב המקרים המטופלים לא יודעים להגיד ברגע האמת האם הצוות הרפואי ביצע את עבודתו כראוי – בגלל חוסר הבנה, תופעות לוואי שהן נורמליות לטיפול הרפואי ובגלל חוסר היכולת לעקוב בזמן הטיפול אחר התנהלות הרופא.

לא כל נזק שנגרם למטופל בעקבות טיפול שיניים יהווה עילה לתביעת רשלנות רפואית וכאב, נפיחות או זיהום אינם מעידים על טיפול לקוי. טיפולי שיניים, כמו הליכים רפואיים רבים, כרוכים בסיכונים ובתופעות לוואי. למשל, כאב זמני לאחר השתלת שן, תחושת נימול לאחר הרדמה, רגישות בפה בעקבות טיפול שורש ועוד. סיבוכים אלה נחשבים כחלק מהסיכונים שבטיפול כאשר המטופל ידע עליהם מראש.

מאידך, טיפול שיניים רשלני מוגדר ככזה כאשר רופא השיניים סטה מהסטנדרט הרפואי המקובל הנדרש ממנו כמומחה. השאלה הנשאלת היא האם רופא שיניים סביר, בעל השכלה דומה היה פועל באופן דומה בנסיבות כגון אלה. במידה והתשובה היא שלילית, יתכן וקיימת עילה לתביעת רשלנות.

מוקדי הרשלנות הנפוצים ביותר לפי סוגי טיפולי שיניים:

רשלנות באבחון, צילומים חסרים ובניית תוכנית טיפול אגרסיבית/מיותרת

רופאי שיניים מיומנים בזיהוי ובטיפול של מגוון רחב של מצבים בריאותיים בחלל הפה, החל מעששת בשן ועד לזיהומים חמורים יותר או אפילו סימנים מוקדמים לסרטן הפה. אך כאשר משהו מתפספס או מאובחן בצורה שגויה, התוצאה יכולה להיות חמורה. אבחון שגוי עשוי להוביל לטיפול שגוי, עיכובים מיותרים או אי-טיפול כלל. אצל מטופלים רבים אבחון שגוי עלול להוביל להחמרת התסמינים, להליכים פולשניים יותר בהמשך, או לנזק קבוע שניתן היה למנוע.

לחילופין, תוכנית טיפול שיניים עשויה להיחשב לרשלנית, כאשר רופא השיניים ביצע טיפולים מיותרים שלא בטוח כלל שהיו נדרשים למטופל. למשל, ביצוע עקירות וטיפולי שורש או התקנת כתרים במצבים שניתן היה לפתור בטיפול שמרני. בנוסף, גם התאמת תוכנית אגרסיבית, שאינה תואמת את מצבו הרפואי של המטופל, עשויה להיחשב כרשלנות רפואית.

רשלנות בהשתלות שיניים: פגיעה בעצב הלסת (חוסר ב-CT) ואי-קליטת שתלים

שתלים דנטליים הפכו לשיטה המועדפת ביותר להחלפת שיניים ולהליכים אלו יש שיעור הצלחה גבוה מאוד. השתלים, המוטבעים בניתוח לתוך עצם הלסת והחניכיים, מתמזגים עם רקמה חיה ותומכים בכתר, גשר או תותבת באותו אופן שבו שיניים טבעיות היו עושות זאת.

השתלות דנטליות הן הליך מורכב, ושגיאה של הרופא יכולה להוביל לנזק חמור. השתלים, המותקנים בלסת, יושבים קרוב לעצבים, לחלל הסינוס ולמבנה העצם שעלולים להינזק לצמיתות עקב התקנה רשלנית של השתלים. רופא השיניים חייב להעריך את צפיפות העצם, למפות תעלות עצבים ואנטומיה של הסינוסים, ולוודא שיש מספיק עצם במבנה לפני התקנת השתל. כאשר רופאי שיניים מדלגים על תכנון מפורט, ממהרים בטיפול או לוקחים על עצמם מקרים מעבר לרמת המיומנות שלהם, מטופלים נפגעים.

פגיעות נפוצות בשתלים דנטליים

ניקוב סינוסים - אחת הטעויות החמורות ביותר בהתקנת שתלים היא ניקוב הסינוס המקסילרי - החלל המלא באוויר בגולגולת הנמצא ישירות מעל הלסת העליונה. כאשר רופא שיניים ממקם שתל גבוה מדי מבלי לבצע תחילה הרמת סינוס או השתלת עצם כדי ליצור מרווח אנכי מספק, השתל יכול לנקב את קרום הסינוס.

ניקוב סינוסים גורם לכאב, מהווה סיכון לזיהום כרוני, ולעתים קרובות דורש הסרה מלאה של השתל לפני שניתן להתחיל בהליך מתקן כלשהו.

מיקום שתל שגוי - שתל המונח רחוק מדי לכיוון קדמת הלסת, קרוב מדי לקו האמצע, או בזווית הלא נכונה, עלול להיכשל וייתכן שיהיה בלתי אפשרי פיזית לשחזר אותו.

אובדן עצם בלחי - כאשר שתל ממוקם רחוק מדי בפנים, או כאשר האינטגרציה נכשלת עקב מיקום לקוי, עצם הלסת נספגת. למרבה הצער, זהו תהליך שלעתים קרובות בלתי הפיך ללא השתלה. אובדן עצם משמעותי בלחי גורם לבעיות תפקודיות ואסתטיות כאחד ומגדיל באופן משמעותי את העלות והמורכבות של טיפול מתקן.

חלקי שן - רופאי שיניים רשלניים לפעמים משאירים אחריהם שברים משורש ששן במהלך עקירה לפני החדרת השתל. אלו עלולים לגרום לדלקת כרונית וזיהום, לפגוע בשתל, ואף לדרוש התערבות כירורגית נוספת לטיפול לפני שניתן להתחיל בתיקון השתל.

נזק עצבי - שתלים המוצבים ליד העצב המכתשי התחתון, העובר לאורך הלסת התחתונה, עלולים לגרום לפגיעה עצבית קבועה. התסמינים כוללים נימול, עקצוץ, כאב ותחושת התחשמלות. נזק עצבי כתוצאה משתל שהונח בצורה רשלנית עשוי לדרוש תיקון כירורגי ועלול לגרום לאובדן תחושה קבוע בשפתיים, בסנטר או בלשון.

פגיעות נוספות בשתלים - זיהום של עצם הלסת, אובדן שיניים מוחלט (חסר שיניים), שבר בשתל וכשל של שתל מיניאטורי.

רשלנות בטיפולי שורש: השארת מכשירים שבורים בתעלות וסתימות לקויות

טיפול שורש נחשב לאחד ההליכים הנפוצים בתחום רפואת השיניים, והוא נועד לשמר שן פגועה דרך ניקוי תעלות השורש ומילוי התעלות בחומר אוטם. טיפול נכון עשוי להאריך בשנים רבות את חיי השן, אך טיפול כושל או רשלני עלול לגרום לתוצאה כואבת ולנזק בלתי הפיך.

בעת ביצוע טיפולי שורש, משתמשים רופאי השינויים במכשירים דמויי מחט דקה שנוטים להישבר. העובדה שהמכשיר נשבר אינה מהווה רשלנות מצד הרופא, אך עליו לדעת להתמודד עם מקרים אלו ולוודא כי לא נותרו שאריות בחניכיים של המטופל. בשילוב עם צילום רנטגן לאחר ביצוע ההליך, ניתן לוודא שאכן לא נותר חומר זר שעלול לגרום לזיהום ואף לאובדן השן.

רשלנות בעקירות ובניתוחים דנטליים (פגיעה במבנים אנטומיים סמוכים)

טעויות שנעשות במהלך ניתוחי שיניים, כגון עקירות, שתלים או ניתוחי לסת מתקנים, הן צורה נוספת של רשלנות ברפואת שיניים. טעויות כירורגיות אלו כוללות פגיעה עצבית, פגיעה ברקמות מסביב או עקירת שן לא נכונה.

פגיעות נפוצות במבנים אנטומיים:

סיבוכים בסינוס – פגיעה במהלך הניתוח בחלל הסינוס המקסילרי וגרימת זיהומים ודלקות כרוניות.

פגיעה עצבית - פגיעה בעצב הלשון או בעצב הלסת במהלך ההליך הכירורגי עלולה לגרום לתחושת נימול, אובדן תחושה בשפתיים, בלשון או בסנטר.

שבר בלסת – הפעלת כוח מסיבי ולא מבוקר עלולה לגרום לשבר בעצם הלסת.

רשלנות בשיקום הפה: כתרים, גשרים ופגיעה בסגר (אוקלוזיה)

שיקום הפה הוא תחום רגיש ועדין ברפואת השיניים שכן הוא מתמקד בהליכים מורכבים, המשלבים לעיתים בין כמה התמחויות. למשל, עבודות פרותטיות (התקנת כתרים וגשרים), הליכים אורתודנטיים, השתלות שיניים ועוד. כאן, כאשר יש כשל בטיפול – אם בתכנון ואם בתיאום בין השלבים השונים של ההליך – הנזק עלול להיות קבוע ומלווה בכאב לצד הוצאות כספיות ניכרות.

טיפול רשלני בעבודות שיקום הפה יכול לכלול התאמה לא נכונה של הגשר או הכתר, דבר שעשוי להסב חוסר נעימות, שינוי במנשך ולפגיעה במראה האסתטי.

רשלנות בטיפולי חניכיים (אי-אבחון מחלת חניכיים המובילה לאובדן שיניים)

מחלות חניכיים

מחלת חניכיים היא מצב רפואי שכיח באוכלוסייה, אך במידה והיא לא מאובחנת או מטופלת, עלולות להיות לה השלכות בריאותיות חמורות.

מחלת חניכיים מתחילה כדלקת וללא טיפול מתאים, היא מחמירה ומובילה לנסיגת חניכיים, זיהום, אובדן עצם ואובדן שיניים. בדיקות תקופתיות אצל רופא השיניים והיגיינת פה טובה אמורות להספיק כדי לזהות ולטפל בסימנים המוקדמים. אך כאשר אנשי מקצוע בתחום רפואת השיניים אינם מצליחים לאבחן או לטפל במצב כראוי, ההשלכות יכולות להיות ארוכות טווח וכואבות.

במידה ומחלת החניכיים התפתחה או החמירה עקב טיפול שיניים לקוי, ייתכן שעומדת למטופל עילת תביעה בגין רשלנות רפואית. זאת, במידה והרופא לא אבחן את המחלה בשלב מוקדם או לא הפנה את המטופל למומחה מתאים בעת הצורך, סיפק טיפול לא מספק או שגוי או החמיץ את סימני האזהרה המצביעים על הידרדרות המחלה.

יישור שיניים

אורתודנט מתמחה ביישור שיניים ותיקון של הלסת והמנשך. טיפול אורתודנטי נכון לא רק משפר את המראה על ידי יישור השיניים, אלא שהוא יכול גם להקל על הלעיסה, האכילה והדיבור.

אורתודנטים מתקינים התקנים ליישור שיניים ולאחר מכן מבצעים בדיקות, התאמות ומעקב תקופתי עד לסיום הטיפול. לאחר מכן, האורתודנט מסיר את המכשיר. מקרים נפוצים של רשלנות במסגרת טיפול אורתודנטי הם גשרים או התקנים שהותקנו בצורה שגויה וגרמו לבעיות בלסת, עקירת שיניים מיותרות, ביצוע הליכים מיותרים, השארת הגשרים לתקופה ארוכה מדי, זיהום שלא טופל ועוד.

רשלנות בטיפולי שיניים אסתטיים (יישור שיניים, הלבנות, ציפויים ונזק בלתי הפיך לשן)

רפואת שיניים קוסמטית היא טיפול שיניים שמטרתו לשפר את מראה שיני המטופל ולא למטרות טיפוליות. הטיפולים כוללים עבודות אורתודנטיות כגון גשרים "Invisalign" (גשרים בלתי נראים ליישור השיניים), כתרים, ציפויי שיניים והלבנת שיניים.

הליכים קוסמטיים אינם נטולי סיכונים. למשל, הכנת שן לציפוי, כרוכה בהשחזת אמייל השן על מנת לפנות מקום לציפוי. לא פעם קורה מצב שבו הוסרה כמות גדולה מדי של אמייל, דבר המוביל לסדקים זעירים בשן. זה בתורו עלול לפגוע בעצב ולהוביל למות מוך השן, מצב הדורש התערבות כירורגית נוספת.

כלומר, ישנם מקרים שלא רק שהמראה הקוסמטי של המטופל אינו משתפר, אלא שנגרמו לשיניים ולמבנה הפה נזק מיותר. ההשלכות של טיפול רשלני במצב הזה משמעותו טיפולים נוספים, הוצאות כספיות ותוצאה סופית שעשויה שלא להתאים לדרישות האסתטיות המקוריות של המטופל.

רשלנות בהרדמה, טשטוש וטיפולי שיניים בילדים

רשלנות בהרדמה

מדי שנה, רופאי שיניים ומנתחי פה ולסת מבצעים אלפי פרוצדורות בחולים תחת הרדמה. מטופלים רבים הם ילדים הזקוקים להרגעה עקב מצבים פיזיים ייחודיים, או בעיות פסיכולוגיות כמו פחד וחרדה.

סוגי ההרדמה ברפואת שיניים הם הרדמה מקומית, כולל אלחוש נקודתי או סדציה (טשטוש) ואף הרדמה כללית. המשמשים להרגעה דנטלית בילדים כוללים הרגעה מינימלית, בינונית ועמוקה.

רשלנות רפואית במקרים של הרדמה יכולה להיגרם בגלל מתן מינון שגוי, תגובה אלרגית, אי-ניטור מדדים חיוניים, אי בחינה של היסטוריה רפואית ונטילת תרופות או גרימת נזק לשיניים סמוכות. במקרים חריגים, הסיבוכים עלולים להוביל לנזק מוחי ואף למוות.

רשלנות בטיפולי שיניים בילדים

בכל הנוגע לילדים ורשלנות בטיפולי שיניים, נוהגים ביהמ"ש להחמיר ולדרוש סטנדרטים קפדניים מרופאי השיניים. הסיבה המרכזית לכך היא העובדה שהם נמצאים בשלבי גדילה, וכך גם מבנה הפה והשיניים שלהם. טעויות של הרופא בשלב הגדילה עלולות להוביל לנזק גדול יותר ולצמיתות. בטיפולי שיניים אצל ילדים יש נטייה ברורה להעדיף את שימור השיניים הטבעיות על פני עקירה ולפנות לטיפולים משמרים על פני כירורגיים.

כאן, רשלנות רפואית יכולה לבוא לידי ביטוי בעקירה מיותרת של שן חלב, מינון שגוי של חומר הרדמה, אי נקיטת אמצעי הרגעה המתאימים לילד, פגיעה בשן קבועה מתפתחת ואף חוסר תדרוך של ההורים.

חובת ההסכמה מדעת ברפואת שיניים (הצגת חלופות טיפוליות ועלויות)

לפי חוק זכויות החולה, רופא השיניים חייב לקבל את הסכמתו החופשית והמודעת של המטופל לכל טיפול. עליו למסור למטופל את כל המידע הרפואי הדרוש לו כדי שהוא יוכל להחליט אם הוא מעוניין בטיפול או אם לאו.

במסגרת החוק נקבע כי על הרופא להציג בפני המטופל חלופות טיפוליות רלוונטיות (כולל הימנעות מטיפול), להציג את הטיפול המומלץ על יתרונותיו ועל הסיכונים הכלולים בו ולהציג בפניו את התמונה המלאה כדי שיוכל להחליט בעצמו.

במידה והרופא לא סיפק את מלוא המידע בטרם הטיפול והמטופל לא נתן את הסכמתו מדעת, הוא עשוי לטעון לפגיעה באוטונומיה ויכול לתבוע בגין כך בתביעת רשלנות רפואית.

היבטים ראייתיים ופיצויים בתביעה

כדי שתביעת רשלנות ברפואת שיניים תתקבל, יש להוכיח שהרופא סטה מהסטנדרט הרפואי המקובל, להראות את הנזק שנגרם למטופל וקשר ישיר בין הטיפול הרשלני לאותו הנזק. כדי להוכיח את התביעה יש צורך בתיעוד התיק הרפואי וקבלת חוות דעת של מומחה בתחום.

חשיבותו המכרעת של התיק הרפואי, רשומות המרפאה וצילומי הרנטגן/CT

בתביעות רשלנות רפואית בכלל, ובפרט בתביעות המבקשות להוכיח את רשלנותו של רופא השיניים, יש חשיבות מכרעת לתיעוד של הטיפול הרפואי. תיעוד זה כולל את מלוא התיק הרפואי, רשומות המרפאה, בדיקות וצילומי רנטגן, קבלת תרופות וכל תיעוד נוסף הקיים. על בסיס התיעוד הרפואי (בשילוב עם חוות דעתו של מומחה ברפואת שיניים) ניתן יהיה להוכיח את הנזק שנגרם למטופל ואת הקשר בין הנזק לבין הטיפול הרשלני.

כיצד מוכיחים את הקשר הסיבתי בין הטיפול הכושל לנזק הממושך?

הוכחת הקשר הסיבתי בין הטיפול הרשלני לבין הנזק שנגרם מתבססת בעיקרה על התיעוד הרפואי של המטופל ועל חוות הדעת המקצועית של מומחה רפואי בתחום הרלוונטי. המומחה, על בסיס הרשומות הרפואיות ומצבו של המטופל, יוכל להצביע האם הרופא חרג מהסטנדרט המקובל ולהראות את הקשר בין הרשלנות לנזק שנגרם בסופו של דבר.

אילו פיצויים ניתן לקבל (כולל עלויות מימון הטיפול המשקם העתידי)?

פיצויים בתביעות רשלנות (ובתביעות נזיקין) נחלקים לשניים – פיצוי בגין נזק ממוני ופיצוי בגין נזק שאינו ממוני.

נזק ממוני – אלו פיצויים הניתנים על נזק שניתן לכמת אותו כמו עלויות מימון הטיפול המשקם העתידי, תרופות, נסיעות והוצאות שהיו ויהיו למטופל והפסדי שכר.

נזק שאינו ממוני – זהו פיצוי עבור נזק שלא ניתן לכמת אותו באופן אובייקטיבי והוא נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש. כאן נכנסים פיצויים בגין כאב וסבל, פגיעה אסתטית ואובדן תפקוד (למשל במקרים של פגיעה עצבית).

התיישנות בתביעות שיניים (מתי מתחיל מרוץ השנים?)

ככלל, תקופת ההתיישנות להגשת תביעות רשלנות רפואית עומדת על 7 שנים מיום ההתרחשות. יחד עם זאת, לא תמיד המטופל מגלה את הנזק באופן מיידי ועל כן קיימים מספר חריגים בחוק המאפשרים להתחיל את מרוץ ההתיישנות בשלב מאוחר יותר.

כלל הגילוי המאוחר – במקרים בהם המטופל גילה את הנזק או את הרשלנות בשלב מאוחר ולא ביום הטיפול עצמו, ההתיישנות תתחיל להיספר מהיום בו גילה את הנזק, בתנאי שלא עברו 10 שנים מיום האירוע.

קטינים - במקרה של קטינים, תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר עם הגיעם לגיל 18 (הפיכתם לבגירים) כך שהם יכולים להגיש תביעה בגין רשלנות ברפואת שיניים עד גיל 25.

חריגים נוספים - במקרים של אדם שאינו כשיר להחליט על עצמו (פיזית או נפשית) תקופת ההתיישנות עשויה להיעצר. כך, גם במקרים שבהם הרופא הסתיר מידע במכוון.

מדריך פרקטי: צעד אחר צעד למטופל שחווה טיפול שיניים כושל

במידה ומטופל סבור שנגרם לנו נזק בגלל טיפול רשלני של רופא השיניים עליו לפעול במספר מישורים:

1. תיעוד החומר – על המטופל לאסוף ולשמור את כל הרשומות הרפואיות הנוגעות לטיפול הרשלני (בדיוקת, צילומים, פגישות, תרופות ועוד).

2. פנייה לייעוץ משפטי – במידה וקיים חשד כי טיפול השיניים התנהל ברשלנות כדאי לפנות בהקדם לעורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית. על בסיס המידע שבפניו, ידע עורך הדין להעריך האם יש עילה לתביעת רשלנות וינחה את המטופל כיצד לפעול.

3. קבלת חוות דעת מקצועית – רופא מומחה בתחום הרלוונטי יגבש חוות דעת על בסיס בדיקת המטופל והתיק הרפואי שלו. זאת, על מנת להוכיח כי אכן הייתה רשלנות בטיפול ואת הקשר הסיבתי בין אותו טיפול רשלני לנזק שנגרם.

4. הגשת תלונה למשרד הבריאות – במקביל להגשת תביעת רשלנות לקבלת פיצויים, ניתן להגיש תלונה נגד הרופא המטפל למשרד הבריאות. התלונה נבדקת על ידי הממונה על התלונות ברפואת שיניים. טיפול בתלונה חשוב על מנת להגן על הציבור מפני הישנות מקרים רשלניים.

   איסוף התיק הרפואי המלא וצילומי השיניים מהמרפאה המטפלת

חוק זכויות החולה קובע כי מטופל זכאי לקבל את מלוא התיק הרפואי שלו מהגורם שטיפל בו. חוק זה חל גם על טיפולי שיניים ועל כן, על המטופל לפנות למרפאה שבה טופל ולבקש את כלל הרשומה הרפואית, כולל צילומי השיניים. מכונים חיצוניים מחויבים גם הם לספק עותק פיזי או דיגיטלי של הצילומים.

הצורך הבלתי מתפשר בחוות דעת של מומחה ברפואת שיניים (כירורג/שיקום/אנדודונט)

בכל תביעה של רשלנות רפואית נדרשת חוות דעת של מומחה בתחום הרלוונטי על מנת להוכיח את התביעה. המומחה יכול לספק את הראיה הנדרשת לכך שהרופא חרג מהסטנדרט הרפואי המקובל (ולהראות כיצד הוא כרופא מומחה סביר היה נוהג במקרים כגון אלו). בנוסף, חוות דעתו של המומחה נדרשת כדי להוכיח את הנזק שנגרם למטופל ואת הקשר בין הטיפול הרשלני לבין אותו הנזק. חוות הדעת הזו לא רק נדרשת לצורך הוכחת התביעה אלא גם כדי לכמת את הנזק ואת הפיצוי המגיע למטופל שנפגע. בתחום רפואת השיניים ישנם מומחים שונים (כמו אנדודונט שהוא מומחה לטיפולי שורש, כירורג המתמחה בפה ולסת, מומחה לשיקום הפה, מומחה לחניכיים ועוד). כאשר פונים לקבלת חוות דעת מקצועית לאחר טיפול רשלני חשוב לפנות למומחה בתחום המסוים שבו התבצע הטיפול הרשלני.

מי נושא באחריות המשפטית? (הרופא המטפל, רשת מרפאות השיניים או קופת החולים)

בתביעות רשלנות רפואית ניתן לתבוע את רופא השיניים המטפל ובמקרים רבים ניתן לכלול בתביעה גם את המרפאה, רשת המרפאות או קופת החולים שבמסגרתן בוצעו הטיפולים.

כאשר מדובר ברופא פרטי, התביעה תוגש נגדו ונגד חברת הביטוח המבטחת אותו. במידה ומדובר ברופא הפועל במסגרת מרפאה או רשת פרטית, ניתן לכלול את המוסד בטענה לאחריות שילוחית. אם הטיפול התבצע במסגרת גוף ציבורי (קופת חולים או בית חולים) התביעה תוגש נגדו.

תלונה למשרד הבריאות מול הגשת תביעה נזיקית

כאשר רופא שיניים מתרשל בתפקידו, ניתן לפעול נגדו בשני מישורים – תביעת רשלנות רפואית (אזרחית) ו/או תלונה למשרד הבריאות.

במסגרת ההליך במשרד הבריאות, מוגשת התלונה לממונה על התלונות ברפואת שיניים שבוחן את התלונה ובהמשך נקבע אם ואילו סנקציות ייקבעו בעניינו של הרופא שהתרשל. זהו הליך שתפקידו, מצד אחד, להגן על הציבור מפני מקרים חוזרים של רשלנות ומן הצד השני נועד להעניש את הרופא על התנהלות רשלנית.

הליך של הגשת תלונה למשרד הבריאות שונה מהגשת תביעת נזיקין אזרחית. במסגרת התביעה, המטופל תובע את הרופא/המוסד הרפואי על הנזק שנגרם לווהוא נדרש להוכיח כי הייתה התרשלות, כי נגרם לו נזק ואת הקשר הסיבתי בין השניים.

הגשת תביעה אזרחית אינה סותרת הגשת תלונה למשרד הבריאות והמטופל יכול לפעול בשני המישורים גם יחד.

שאלות נפוצות (FAQ)

האם כל כישלון של שתל או כתר שנפל נחשב אוטומטית לרשלנות?

לא, לא כל כישלון של שתל נחשב לרשלנות. מדובר בטיפולי שיניים מורכבים שתלויים גם בגורמים נוספים כמו מצבו הבריאותי של המטופל, סגנון חיים והיגיינה. תתכן רשלנות בטיפול כאשר האבחון והתכנון היו לקויים, התקנת השתל או הכתר הייתה לא נכונה ובמקרים נוספים.

האם חתימה על טופס הסכמה לפני הטיפול שוללת ממני את הזכות לתבוע?

חתימה על טופס הסכמה מדעת אינה שוללת את הזכות לתבוע. ראשית, גם אם הייתה הסכמה מדעת, ניתן לתבוע בגין הטיפול הרשלני עצמו. שנית, טופס הסכמה מדעת אין פירושו שהרופא סיפק את כלל המידע המהותי בעל פה , או שהסיכון הספציפי שהתממש כלל לא פורט בפניו.

האם ניתן להגיש תביעה גם אם הנזק זמני וניתן לתיקון מוחלט?

במידה ובשל טיפול לקוי נגרם למטופל נזק בר פיצוי, גם אם מדובר בנזק זמני, הוא זכאי לתבוע פיצויים.

כמה זמן אורח הליך משפטי של תביעת רשלנות בשיניים?

תביעת רשלנות רפואית היא הליך ארוך ומורכב ויכולה להימשך מספר שנים. במקרים רבים מגיעים הצדדים לפשרה ובכך מקצרים את משך ההליך.

1. סיכום וסייג משפטי (Disclaimer)

טיפול שיניים רשלני יכול לגרום נזק רב ולהביא עמו השלכות ארוכות טווח – כאב כרוני, דלקות וזיהומים, עיוות במבנה הפה, סבל נפשי ועוד. אם אתם מאמינים שנפלתם קורבן לרשלנות בטיפול דנטלי, כדאילפעול במהירות כדי להגן על זכויותיכם ולדרוש את הפיצויים המגיעים לכם.