רשלנות רפואית בפסיכיאטריה: מתי ניתן להגיש תביעה?

רשלנות רפואית בפסיכיאטריה עשויה להתרחש כאשר פסיכיאטר או גורם מטפל חורגים מהסטנדרט הרפואי המקובל וכתוצאה מכך נגרם למטופל נזק נפשי או גופני. תביעה בתחום זה עשויה לעסוק ברשלנותת רפואית באבחון שגוי או מאוחר, טיפול תרופתי לא מתאים, אי-התייחסות מספקת לסיכון אובדני או התנהלות רשלנית בהליך של אשפוז כפוי.

רשלנות רפואית בפסיכיאטריה יכולה לגרום נזק בדיוק כמו מקרים אחרים של רשלנות רפואית, אך לעתים קרובות קשה יותר להוכיח אותה. טענות אלו נתקלות לעתים קרובות בספקנות, במיוחד בגלל אופיים הפגיע של אותם מטופלים הפונים לטיפול מלכתחילה.

מהי רשלנות רפואית בפסיכיאטריה?

לטיפול נפשי תפקיד קריטי בסיוע לאנשים להתמודד עם מצבים כמו דיכאון, חרדה, הפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה ועוד. כאשר מאובחנים ומטופלים כראוי, טיפול פסיכיאטרי יכול לשפר באופן דרמטי את איכות החיים. אך כאשר מתרחשת אבחנה שגויה, ההשלכות עלולות להיות הרסניות.

אבחון פסיכיאטרי שגוי מתרחש כאשר איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, מזהה באופן שגוי את מצבו של מטופל או בטיפול בו. הסיבות לרשלנות הן שונות, ובין היתר חוסר בבדיקות, אי סקירת ההיסטוריה הרפואית, התעלמות מסיבות פיזיות לתסמינים, או פרשנות לא נכונה של התנהגות המטופל.

ההשפעות של אבחון פסיכיאטרי שגוי יכולות להיות רגשיות ומעשיות כאחד. כאשר מצב נפשי אינו מטופל (או כאשר ניתן טיפול לא מתאים), מטופלים עלולים לחוות החמרה בתסמינים, סיכון מוגבר לפגיעה עצמית או אפילו טראומה פסיכולוגית ארוכת טווח.

תיוג פסיכיאטרי שגוי יכול להיות בעל השלכות חברתיות ומקצועיות חמורות. ישנם אנשים המאבדים את רישיונות העבודה או המקצוע שלהם לאחר שאובחנו באופן שגוי עם הפרעה נפשית חמורה. אחרים נחשפים בטעות לאשפוז או לטיפול תרופתי בכפייה, מה שפוגע בזכויותיהם ופוגע באמון שלהם במערכת הבריאות.

לעומת זאת, מטופלים שנמנע מהם אבחון מתאים עלולים להישאר ללא התמיכה, התרופות או הטיפול שהם זקוקים להם נואשות. רשלנות זו עלולה לגרום נזק לא רק למטופל אלא גם לבני משפחה ולמעסיקים התלויים בהם.

ההבדל המשפטי בין החמרה טבעית במצב הנפשי לבין טיפול רשלני

החמרה טבעית של מצב נפשי נחשבת להתפתחות צפויה של המחלה. לעומת זאת, טיפול רשלני נובע ממחדל של מי מהצוות הרפואי תוך חריגה מהסטנדרט המקובל. במקרה זה, ההחמרה במצב הנפשי היא תוצאה של רשלנות, כאשר האחריות לגרימת הנזק הינה על כתפי הגורם המטפל.

עילות ומוקדי הרשלנות הנפוצים ביותר בפסיכיאטריה:

רשלנות באבחון פסיכיאטרי (פספוס אבחנה, או מתן אבחנה שגויה ומכתימה)

רשלנות באבחון פסיכיאטרי עלול להוביל לטיפול שאינו מתאים או אינו מדויק למטופל, ולעיתים אף להותיר אותו ללא טיפול כלל. תיוג שגוי של מטופל - כגון אבחון הפרעת אישיות במקום טראומה או דיכאון - עלול להוביל לטיפול לא מתאים ולנזק ארוך טווח.

רשלנות בטיפול תרופתי פסיכיאטרי ואי-ביצוע מעקב גופני חיוני (בדיקות דם ותפקודי איברים)

פסיכיאטרים חייבים לרשום ולנטר תרופות בצורה בטוחה. רשלנות יכולה להתרחש כאשר תרופות משולבות בצורה לא בטוחה, כאשר אין התייחסות מספקת לתרופות נוספות שהמטופל נוטל, או במקרים של התעלמות מתופעות לוואי. רשלנות יכולה גם לבוא לידי ביטוי ברישום חוזר לתרופות ללא ביצוע מעקב.

צורה נוספת של רשלנות היא הפסקה פתאומית של תרופות נוגדות דיכאון ללא הפחתה הדרגתית או ניטור רפואי. הפסקה פתאומית עלולה לגרום לתסמיני גמילה חמורים, חזרה או החמרה של דיכאון, חרדה או מחשבות אובדניות, כאבי ראש, עייפות או נדודי שינה.

רשלנות בהערכת סיכון אובדני ומבחן ה"צפיות" המשפטי במקרי התאבדות

פסיכיאטרים חייבים להעריך בקפידה את הסיכון של המטופל לפגיעה עצמית או להתאבדות. אי הערכה נכונה של סימני אזהרה או נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים, כגון אשפוז של מטופל בסכנה, עלולים להוביל לתוצאות טרגיות. פסיכיאטרים ומוסדות רפואיים שאינם פועלים בזהירות סבירה במצבים אלה עלולים לעמוד בפני השלכות משפטיות בגין רשלנות רפואית.

בתי המשפט בישראל מכירים בכך שלא כל התאבדות היא תוצאה של רשלנות רפואית של הגורם המטפל, ועל כן, תביעות אלו הן מורכבות וקשות להוכחה. ההכרעה המשפטית נשענת על מבחן הצפיות: בית המשפט יבחן האם על פי הנסיבות, פסיכיאטר סביר היה צריך לצפות את סכנת ההתאבדות המיידית ולפעול למניעתה.

רשלנות בהחלטה על אשפוז או שחרור מוקדם/רשלני (כאשר המטופל מהווה סכנה לעצמו או לסביבה)

מטופלים פסיכיאטרים משתחררים לעיתים מוקדם מהנדרש, הן בשל סיבות כלכליות (כמו מחסור במיטות אשפוז) והן כאשר הצוות הרפואי לא העריך נכון את מצבם.

כאשר מוסד רפואי משחרר מטופל הנמצא בסיכון גבוה להתאבדות, או כאשר בית חולים משחרר מטופל מבלי לבצע סידורים מתאימים לטיפול לאחר השחרור, בית החולים עלול להיות אחראי אם המטופל יפגע בעצמו או באחרים לאחר מכן.

מחדלים באשפוז ובטיפול פסיכיאטרי כפוי (הפרת הוראות חוק טיפול בחולי נפש)

בהתייחסות לנושא זה, כתבו בעבר שופטי ביהמ"ש העליון (רע"א 386/14 אלמוני נ' משרד הבריאות, פסקה 14) מדובר בנושא אשר "נוגע למפגש בין חירותו הבסיסית של כל אדם, כל שכן חולה הנפש המשתייך לקבוצה חלשה ביותר הזקוקה להגנה ולתמיכה, לבין זכותם של הסובבים אותו – ואף שלו עצמו – להגנה מפני מחלת הנפש ההופכת אותו לעיתים למסוכן לעצמו ולסביבתו", וכי "מפגש זה מחייב גם לקבל, במקרים המתאימים, החלטות שיש בהן משום פגיעה בחירותו של אדם, ככל שהחוק מחייב זאת (רע"א 8020/21).

רשלנות באשפוז ובטיפול פסיכיאטרי מתייחסת לפעולות המנוגדות לחוק טיפול בחולי נפש, הפוגעת בזכויות היסוד של המטופלים ונחשבת גם לעבירה פלילית. משום שמדובר במצבים השוללים את חירותם של המטופלים, נקבעו בחוק בישראל קווים נוקשים ותנאי סף כדי למנוע מצב של פגיעה בזכויות שלא לצורך.

כך, נקבע בחוק, כי במקרים של סכנה מיידית (במצבים המהווים חשש למטופל ולסביבתו) ניתן לאשפז בכפייה מטופל עד 48 שעות. בנוסף, ניתן לאשפז בכפייה בצו של פסיכיאטר מחוזי למשך שבעה ימים (בהמשך ניתן להאריך את תקופת האשפוז עד שלושה וחצי חודשים באמצעות פניה מנומקת של ביה"ח בו מאושפז החולה). לאחר מכן, יכולה הוועדה הפסיכיאטרית להאריך את תקופת האשפוז (כל פעם לתקופה של עד שלושה חודשים).

למטופל יש זכאות לייצוג משפטי על ידי המדינה עם ההגעה לאשפוז כפי והוא יכול לערער על האשפוז בפני הוועדה הפסיכיאטרית. מטופל שסבור כי אושפז שלא כדין יכול להגיש תביעת נזיקין (רשלנות) נגד המוסד המטפל או הגורם הרפואי שהורה על אשפוזו בעילות של רשלנות רפואית, כליאת שווא, תקיפה ופגיעה באוטונומיה וזכויות יסוד חוקתיות.

רשלנות במעקב וברצף הטיפולי (היעדר מעבר מידע מול רופא משפחה או מסגרות המשך)

לכל מטופל בישראל עומדת הזכות לטיפול נאות, כאשר זכות זו גם נוגעת למעבר מידע בין רופא המשפחה לרופא הפסיכיאטר או למוסד רפואי אחר ולשיתוף פעולה בין המטפלים השונים. זאת, כדי לשמור על רצף והמשך טיפול נאות. במידה ויש כשל במעבר המידע, יש לבחון אם מדובר ברשלנות רפואית.

רשלנות בטיפול פסיכיאטרי בילדים ובבני נוער

על פי מחקרים, מרבית ההפרעות הנפשיות מתחילות להתפתח בין הגילאים 12-25 (כ-75%) ולכן אבחון, תמיכה וטיפול מוקדם הם קריטיים בגילאים הללו, עבורם ועבור הסביבה. טיפול רשלני בגילאים הצעירים יכול לגרום לנזק, לעיתים בלתי הפיך ולכן גובה הפיצוי במקרים אלו, יכול להיות גבוה יותר.

כדי לבסס תביעת רשלנות רפואית במקרים של ילדים ובני נוער, יש להוכיח קיומה של חובת זהירות, את הפרת החובה (הרשלנות של הרופא) ואת הקשר הסיבתי לנזק – כלומר, להוכיח שההתרשלות היא שגרמה להחמרה במצב הנפשי של הקטין או לנזק גופני.

הפרת גבולות וניצול יחסי מטפל-מטופל (Boundary Violations) בבריאות הנפש

הפרות גבול וניצול יחסי מטפל-מטופל הן סיבה נדירה אך חשובה לתביעות רשלנות רפואית נגד פסיכיאטר. הפרת גבול מתייחסת, בין השאר, לקשרים מיניים ולהתנהגויות לא הולמות ונחשבת לאחר העבירות האתיות והחוקיות החמורות ביותר בתחום הטיפול. הסיבה היא, כמובן, פערי הכוחות בין הצדדים והתלות הנוצרת בין המטופל למטפל. ניצול הקשר עם המטופל, על ידי המטפל, נחשב לעילה להגשת תביעה ובמקרים מסוים גם עילה להליכים פליליים ולשלילת רישיון.

זכויות, כשירות ואוטונומיית המטופל

בתביעות של רשלנות רפואית, מהווים זכויות המטופל את עמודי התווך. למעשה, פגיעה באוטונומיה של המטופל, עשויה להוות עילת תביעה בפני עצמה, גם אם הטיפול הפסיכיאטרי שקיבל היה תקין.

הסכמה מדעת וכשירות משפטית לקבלת החלטות רפואיות בפסיכיאטריה

לפי חוק זכויות החולה, חובה על הצוות הרפואי לקבל את הסכמתו החופשית והמודעת של המטופל לכל הליך. המטופל זכאי לקבל את כל המידע הדרוש לו לפני ביצוע ההליך הרפואי, כולל הסיכונים הכלולים בו, לפני שיחליט אם לקבל את הטיפול או לאו. בניגוד לעבר, חולה פסיכיאטרי נחשב כשיר לקבל החלטות בעניינו, אלא אם נקבע אחרת וגם למטופל שאושפז בכפייה עומדות זכויות.

הפרת סודיות רפואית פסיכיאטרית ופגיעה בפרטיות המטופל

על פי חוק זכויות החולה וחוק הגנת הפרטיות , כל מטפל או עובד במרכז רפואי מחויב לשמור על סודיות כל מידע שנוגע למטופל שהגיע אליו במהלך עבודתו. במקרים בהם הסודיות הופרה, קיימת עילה לתביעת רשלנות רפואית ולפיצוי כספי.

חשיבותה הדרמטית של הרשומה הרפואית (וההשלכות של הסתרת, מחיקת או השמטת תיעוד נפשי)

החוק בישראל קובע כי למטופל עומדת הזכות לקבל העתק מהתיק הרפואי. במקרים של תביעות רשלנות רפואית, במידה והמטפל או המוסד הרפואי סירבו או איבדו את התיק הרפואי, בית המשפט מפעיל את דוקטרינת ״הנזק הראייתי״, ונטל השכנוע על כך שלא הייתה רשלנות, עוברת לצד הנתבע.

כיצד מוכיחים קשר סיבתי בין הכשל הפסיכיאטרי לבין הנזק הנפשי או הגופני?

תביעות רשלנות רפואית (תביעות נזיקין בכלל) מתבססות על 3 אדנים:

• טיפול רשלני
• נזק/נכות שנגרמו למטופל
• הוכחת הקשר הסיבתי בין הטיפול לנזק.

כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין הכשל הפסיכיאטרי לבין הנזק שנגרם למטופל (נפשי/פיזי) יש צורך בקבלת חוות דעת רפואית מקצועית של מומחה בתחום. חוות הדעת המקצועית מתבססת הן על התיק הרפואי והן על מצבו של המטופל.

אילו פיצויים ניתן לקבל (ראשי נזק, הפסדי כושר עבודה, כאב וסבל מוגבר)?

בתביעות רשלנות רפואית ביהמ"ש בוחן מספר ראשי נזק בבואו לפסוק פיצויים. ראש נזק של כאב וסבל (נזק לא ממוני) הכולל פיצוי עבור עוגמת נפש, פגיעה באיכות החיים ועוד. ראש נזק המאגד הפסדי שכר וכושר השתכרות (החזר על הפגיעה ביכולת לעבוד בעבר, בהווה ובעתיד) בעקבות הנזק. ראש נזק לפיצוי עבור הוצאות רפואיות, שיקום ועזרת הזולת.

התיישנות בתביעות רשלנות פסיכיאטרית (והחריגים הנוגעים לחוסר כשירות זמנית או קבועה)

לפי חוק ההתיישנות, התקופה שבה ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית היא 7 שנים. עם זאת, בשל המורכבות של בריאות הנפש והטיפול והעובדה שלא תמיד הנזק מתגלה באופן מיידי, נקבעו חוקים המאפשרים במקרים מסוימים לדחות את תחילת מרוץ ההתיישנות. במקרים אלו, ספירת 7 השנים תחל ביום בו התגלה הנזק, אך בתנאי שלא ניתן היה לגלות אותו לפני כן, תנאי זה מוגבל ל-10 שנים מהמקרה הרשלני.

ישנם מצבים חריגים לעניין ספירת ההתיישנות. אצל קטינים, למשל, תקופת ההתיישנות נספרת מהיום בו הגיעו לגיל 18 (כלומר הם יכולים לתבוע בגין רשלנות עד גיל 25). במקרים אחרים, בהם הנפגע אינו כשיר ואינו מסוגל לדאוג לענייניו עקב מצבו הנפשי, תקופת ההתיישנות עשויה להיעצר עד שמצבו ישתפר, ולא תובא בחשבון כל עוד לא מסוגל לדאוג לעניינו ולא היה עליו אפוטרופוס המוסמך לתבוע.

מדריך מעשי לנפגע או לבני משפחתו: שלב אחרי שלב

נפגע או בני משפחתו הסבורים כי נגרם לו נזק עקב טיפול פסיכיאטרי חשוב שיפנו בהקדם לקבלת ייעוץ וליווי משפטי, על מנת לבחון האם אכן יש עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית.

בנוסף, יש לאסוף כל תיעוד רפואי של המקרה – את כלל התיק הרפואי, סיכומי פגישות, אבחון ודו"חות אשפוז, תיעוד תרופתי, תכתובות ושיחות עם המטפל וכל תיעוד של הנזק שנגרם.

בהמשך, ובעצת עורך הדין לרשלנות רפואית המלווה, יש לפנות לקבלת חוות דעת של פסיכיאטר מומחה. המומחה יקבע מה הסטנדרט הטיפולי הסביר, כיצד באה לידי ביטוי הרשלנות ומהו הנזק שנגרם למטופל (נכות זמנית/קבועה ובאיזה היקף).

על בסיס חוות הדעת והתיק הרפואי, יגבש עורך הדין תביעת נזיקין שתוגש לבית המשפט בדרישה לקבלת הפיצויים, בהתאם למקרה.

איסוף תיעוד רפואי, לוגים של ניפוק תרופות ויומני אשפוז

במקרים של תביעות רשלנות רפואית תיעוד התיק הרפואי הוא קריטי. כדי לבסס את עילת הרשלנות על המטופל לקבל את מלוא התיק הרפואי שלו מכל המוסדות המעורבים בטיפולו (כולל רשומות אשפוז, לוגים של הנפקת תרופות, יומני אשפוז ועוד). כל אלו יעידו על השתלשלות האירועים מבחינה רפואית ויצביעו על רשלנות בטיפול. חשוב לזכור, שעל פי החוק בישראל, לכל מטופל קיימת הזכות לקבל את התיק הרפואי שלו באמצעות פניה למוסד הרפואי שבו טופל.

חשיבותה המכרעת של חוות דעת רפואית מטעם פסיכיאטר מומחה

חוות דעת פסיכיאטרית היא מהותית להוכחת רשלנות רפואית בביהמ"ש. קבלתה של תביעת רשלנות רפואית מתבססת על נזק שנגרם למטופל בעקבות טיפול רשלני והוכחת הקשר הסיבתי בין השניים. הדרך להוכיח את אותו קשר סיבתי היא באמצעות חוות דעת רפואית מטעם פסיכיאטר מומחה שקובע מהו הנזק הנפשי שנגרם למטופל, מהם אחוזי הנכות, והאם הנכות היא לצמיתות או זמנית.

מי עשוי להיות אחראי משפטית? (הפסיכיאטר, המרפאה הפרטית, בית החולים או המדינה)

בתביעות רשלנות רפואית ניתן לתבוע את המטפל ו/או את המוסד הרפואי שבו הנפגע טופל. במקרים בהם המוסד הרפואי שייך למדינה, התביעה תוגש נגד המדינה ובמקרים בהם המוסד שייך לקופת חולים – התביעה תוגש נגד קופת החולים. אם מדובר במטפל פרטי, תוגש התביעה נגדו באופן אישי.

המסלול המשמעתי מול האזרחי: תלונה למשרד הבריאות או תביעה כספית לפיצויים?

המסלול האזרחי (תביעת נזיקין) נועד לפצות את המטופל על הנזק שנגרם לו ואילו המסלול המשמעתי (תלונה למשרד הבריאות) נועד להעניש את הרופא ולהגן על הציבור.

תביעת נזיקין (בגין רשלנות רפואית) מתנהלת בביהמ"ש האזרחיים על ידי עוה"ד פרטיים ועל התובע להוכיח את הרשלנות הרפואית והקשר הסיבתי בין הטיפול לבין הנזק. תלונה למשרד הבריאות מתנהלת על ידי נציבות קבילות הציבור או ועדת משמעת של ההסתדרות הרפואית ומשרד הבריאות ובסיומה יתכנו סנקציות על הרופא (עד כדי שלילת רישיונו). יחד עם זאת, הליך זה אינו מעניק פיצוי כספי לנפגע.

במקרים רבים ניתן לפעול בשני הכיוונים – להגיש תלונה נגד המטפל ובמקביל לתבוע פיצוי בתביעת נזיקין.

רשלנות רפואית בפסיכיאטריה - שאלות נפוצות (FAQ)

האם כל טעות באבחון פסיכיאטרי מהווה עילה אוטומטית לרשלנות רפואית?

לא. ביהמ"ש מכירים בכך שפסיכיאטרים נדרשים להפעיל שיקול דעת. רשלנות תוכר אם הוכח שהרופא חרג מהסטנדרט הרפואי הסביר וגרם בכך לנזק ממשי למטופל.

האם התאבדות טרגית של מטופל מוכיחה תמיד שהצוות הרפואי התרשל?

לא כל התאבדות של מטופל מהווה הוכחה לכך שהצוות הרפואי התרשל. אף שתביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות על ידי בני משפחה שיקירם שם קץ לחייו, תביעות אלו קשות להוכחה. על התביעה להוכיח כי הצוות המטפל כשל במבחן הצפיות, הפר את נהלי ההשגחה או העריך באופן שגוי את המקרה.

האם ניתן לתבוע מוסד רפואי בשל נזקים שנגרמו לאחר שחרור מוקדם מאשפוז?

ניתן לתבוע מוסד רפואי או גורם מטפל עקב נזקים שנגרמו לאחר שחרור מוקדם מאשפוז. כדי שתביעה זו תתקבל על חוות הדעת המקצועית להוכיח כי החריגה מנהלי הטיפול המקובלים הייתה רשלנית וכי הנזק שנגרם למטופל – נגרם בשל אותה חריגה.

האם הופעת תופעות לוואי קשות של תרופה פסיכיאטרית מאפשרת הגשת תביעה?

כדי להוכיח רשלנות רפואית צריך להוכיח חריגה מסטנדרט הרפואה הסביר. במקרים של מתן תרופות, עצם הופעת תופעות לוואי קשות אינה מספיקה. יש צורך להוכיח כי הרופא התרשל במינון, במעקב לאורך זמן או בבדיקת התיק וההיסטוריה הרפואיים. אם ימצא קשר בין התנהלות כזו של הגורם המטפל לבין הנזק שנגרם למטופל, יתכן ויש מקום לתבוע בגין רשלנות. ככל שרופא לא הציג בפני המטופל את התופעות לוואי מראש, את הסיכונים והחלופות האפשריות, תקום עילת היעדר הסכמה מדעת.

מתי אשפוז כפוי שלא כדין עשוי להיחשב לרשלנות או לכליאת שווא?

במידה ובעקבות אשפוז כפוי, שנעשה בניגוד להנחיות, נגרם נזק למטופל או הוחמר מצבו יתכן וישנה עילה לתביעת רשלנות רפואית. במקרה זה, יש לבחון האם הצוות הרפואי פעל על החוק ועל פי הנהלים הברורים של אשפוז כפוי.

לסיכום

רשלנות רפואית בבריאות הנפש היא מורכבת (מבחינה רפואית ומשפטית). בניגוד לפגיעות בגוף שנראות לעין או מתגלות בבדיקות מסוימות, עולם הנפש הוא נסתר, ולא תמיד גלוי, גם לא לצוות המטפל. יחד עם זאת, הנזק שנגרם הוא לא פחות הרסני מנכות פיזית, ועלול לפגוע באיכות חייו של המטופל ובמקרי קיצון גם להוביל למותו. למרות שייתכן שיהיה קשה לבסס תביעה בגין רשלנות רפואית בבריאות הנפש, כדאי בהחלט לפנות לייעוץ משפטי ולדרוש צדק.